במאמר זה אבקש לסקור את נושא החברות והיחסים האינטימיים עם בני המין השני בגיל ההתבגרות. אעסוק כאן בהיבטים החברתיים, ההתנהגותיים והרגשיים של המתבגר. בחלקו הראשון אתן מידע ובחלקו השני המלצות להורים.
לא אכנס כאן לתיאורים פיזיולוגיים מפורטים העוברים על המתבגרים ובכל זאת, חשוב שנזכור כי הם רבים (שיער, גובה, קול, פצעונים, חזה ועוד..) ויש להם משמעות גדולה עבור המתבגר עצמו- הדימוי העצמי שלו, מצבו הרגשי, החברתי וכו'. כמו כן, התפתחות המינית בגיל זה היא כמובן, עניין פזיולוגי- הורמונלי וגם כאן, ישנו תהליך ששוה לקרוא עליו ולהבינו.
חלק ראשון: מידע
ראשית, למה מידע יכול להיות חשוב כל כך בהקשר זה?
– מפני שלפעמים אנו כהורים נבהלים. נראה לנו שהמצב בינינו לבין המתבגר/ת שלנו הוא לא נורמלי והוא אכן שונה ממה שהיינו רגילים אבל זהו המצב הנורמלי לגיל זה ואם היה נשאר זהה, סטטי, היה זה מצב ששוה לבדוק אותו. אם נבהל מדי, לא נפתח לשינוי הזה ואז, תלוי מתבגר-הורה- מערכת יחסים..- או שלא נאפשר אותו במלואו או שניצור התנגדות מיותרת ומאבקי סרק בתוך מערכת היחסים. כמו כן, כדאי שנדע מה חשוב למתבגר שלנו כרגע? מה ממלא את עולמו?
אז, כדאי לדעת ש..
המרכיב העיקרי והחשוב ביותר בתקופה זו הינו גיבוש הזהות העצמית. סביב מרכיב זה וממנו נגזרים מרכיבים משמעותיים נוספים כגון: ביסוס עמדה עצמאית יותר מול העולם, שינוי מעמדו במשפחה (לא פעם לכיוון שיוויוני יותר) וחיזוק הצורך בהשתייכות לקבוצת השווים. ממרכיב זה נגזר אחר כך (בשלב מאוחר יותר בגיל ההתבגרות) המעבר לפעילויות משותפות וליחסים אינטימיים עם בני המין השני.
בשלב זה, שלב של התאהבויות, אשר בדרך כלל בגיל זה הן עוצמתיות וחולפות, יעדיפו המתבגרים לדבר עם החברים והחברות שלהם בקבוצת השווים ולא עם הוריהם. גם בשל הצורך שלהם בהגדרה עצמית- וההורה, עם עצותיו ונסיונו יכול להשפיע על הגדרה שכזו.. וגם מפני שקבוצת השווים עוברת את מה שעובר המתבגר ולכן מבינה אותו יותר, לפחות מזווית הראייה שלו.
בשל כך, לא פעם מרגישים ההורים כאילו נדחק מקומם החשוב והמשמעותי בחיי הילד (הקלה: אם יבינו שהמקום המשמעותי הינו בדיוק זה בו הם נדחקים. הם צריכים להיות שם כדי שיוכל לבחור לא לשתף אותם, כדי שיתעלם מעצותיהם, ימרוד בהם וכו').
ההתאהבות גם היא חלק מהצורך בהתנסות, בעצמאות, בחיקוי עולם המבוגרים והיא גם נובעת מביסוס הקשרים עם קבוצת השווים ומחיפוש וביסוס הזהות האישית. כמובן שאיננה חלק הכרחי בתהליך זה ואצל מתבגרים רבים תגיע הרבה יותר מאוחר.
הבלבול המאפיין מאוד את התקופה הזו (ונובע מסיבות שונות כגון: התבגרות מינית מוקדמת המביאה לפערים משמעותיים בין הגיל הכרונולוגי לגיל הבשלות המינית, שיניים פיזיולוגיים הורמונליים מהירים- כפי שכתבתי לעיל, אידאל היופי הנשי אותו ניתן לראות בכל מקום הינו נערות צעירות המוצגות כנשים לכל דבר ומופיעות לא פעם בתנוחות נשיות לגמרי שאין להן ולו דבר עם הגיל הכרונולוגי אותו הן מייצגות, החשיפה למידע דרך האינטרנט ועוד) מתבטא גם בקשרים הזוגיים. פעמים רבות לא ברור למתבגר/ת אם הוא אוהב/ מאוהב/ מחבב/ או שפשוט נעים לו עם בן הזוג. לעיתים אפילו יתבלבל בין הרצון לזוגיות מתוך רצון אישי ואמיתי להתנסות בכך או מתוך קונפורמיות- רצון להיות כמו הרוב, או כמו ה'קולים' שבחבורה.
אבחין כאן בין התאהבות גרידא לבין יחסים של ממש. רבים בני הנוער ש'רק יתאהבו'.. בלי שמושא ההתאהבות אפילו ידע על זה. מעין פנטזיית נעורים על מישהו אחר מבלי לנסות או להתכוון להגשימה. פעמים רבות תהיה זו מעין התנסות מקדימה גם אם חד צדדית, ברגשות כאלו. בדמיון, יתכן כי יתקיימו גם יחסים.. מה הייתי אומרת לו, לאן היינו הולכים ואף מחשבות על מין ברמות השונות שלו.
גם כאשר מתקיים קשר ממשי זוגי בין שני מתבגרים יהיו בו רמות שונות. הרמות ייקבעו לפי רמת הקשר בין המתבגרים, לפי הבית ממנו באו (אפשר לטעות ולחשוב כאן שמבית מתירני מבחינה מינית יגיעו גם מתבגרים כאלה ולא תמיד כך הדבר. דווקא הצורך למרוד יכול לא פעם להביא מתבגרים מבית שמרני להתנהגות מתירנית ולהיפך), החברה בה הם נמצאים ומה שמקובל בה, מעמדו החברתי של המתבגר, הדימוי העצמי שלו (וגם כאן לפעמים כך ולפעמים כך: דימוי עצמי נמוך יכול להביא דווקא לרצון להתקדם ביחסים מהר יותר ולעיתים בדיוק ההיפך..) וכמובן גם ההתפתחות הפיזית והרגשית של המתבגר עצמו. כל הגורמים הללו ועוד, ביחד או לחוד, משפיעים על מידת הפתיחות והאינטימיות ברמה הרגשית כמו גם ברמה הפיזית- המינית.
יתכן כי המתבגר/ת שלכם כבר יוצאים זמן מה עם בן זוג קבוע ומעוניינים להזמין אותו/ה לישון אצלו/ה או להיפך. זהו שלב אפשרי בגיל זה. וההתפתחות המינית היא חלק מתהליך ההתבגרות, השאלה הגדולה היא- האם יש מוכנות נפשית לשלב זה. כנראה שלא יכולה להיות תשובה חד משמעית. חשוב לזכור גם שאם המתבגר שלכם כבר הגיע להחלטה- סביר להניח שיישם אותה בכל מקרה. מה שנותר הוא, אם כך לדבר על הדברים- בלי להפחיד, בלי להמציא קשיים ובלי להקל ראש, מצד שני. גם אם שיחה כזו מביאה איתה מבוכה וקושי. יש כאן חשיבות גדולה להורי המתבגרים ולקשר פתוח שלהם עם ילדיהם.
חלק שני: המלצות
הורים יקרים,
עכשיו (ואולי כבר קודם) אתם יודעים שנורמלי לחלוטין שהמתבגר שלכם לא רוצה להתייעץ אתכם על כל/ חלק ממרכיבי חייו. אתם גם יודעים שחשוב שיגבש לעצמו זהות אישית- עצמית שהיא באמת שלו. עוד ידוע לכם שהתאהבות וגם מיניות יכולות להיות חלק מעסקת החבילה של הגיל הזה וגם היא התנסות חשובה בתוך תהליך ההתבגרות אז קודם כל- זכרו זאת. זה נורמלי. זה בריא. זה מבורך.
מה עוד? להקשיב להקשיב להקשיב. לדבר לדבר. אם היינו נפגשים טרום גיל ההתבגרות הייתי אומרת לחזק את הקשרים כעת. להמנע מהבעת ביקורת נוקבת. אפשר להביע דעה ולומר שזוהי דעתי וכו' אבל אנחנו נפגשים עכשיו (בערך נפגשים) והנה ההפתעה הגדולה- גם עכשיו זה אפשרי. הוא/היא (אני יודעת- יש הבדל!! ובכל זאת..) רוצים למרוד בכם וזקוקים לכך ולכן, חשוב שיהיו גבולות. הם רוצים להתייעץ עם חבריהם וחשוב שתכבדו זאת וגם את דעותיהם של החברים המייעצים גם אם אתם לא ממש 'מתים' עליהם. פרט להקשבה לדברים הנאמרים- הקשיבו גם לרגשותיהם של המתבגרים שלכם, להתנהגותם, לשפת הגוף שלהם והגיבו על כך. אם בדיבור או במעשה. כך תוכלו להיות איתם וכך הם יוכלו להרגיש שאתם אכן איתם.
השינוי המשמעותי אצל ההורה הוא במעבר מדרישות/ הוראות/ קביעות להדרכה, הנחיה, הנעה לפעולה ומשוב. בעצם יש כאן תהליך הדרגתי של העברת האחריות מההורה למתבגר תוך השארות מתמדת של ההורה ברקע.
המלצות קונקרטיות להורים:
(1) אבחנה ברורה בינכם לבין עצמכם קודם כל: בין מה שלא פתוח לדיון- מה שמהווה גבול עבורכם (וכדאי שלא יהיו כאן דברים רבים) לבין המלצות שלכם. חשובות ככל שיהיו- כאן יוכל המתבגר, בסופו של דבר, לבחור בעצמו. גבול לדוגמה: אם שותים לא נוהגים. המלצה לדוגמה- החברה הזאת לא מוצאת חן בעיניי. שווה אפילו לשבת עם עצמכם ולכתוב את הדברים (הגבולות) ומדוע הם לא פתוחים לדיון (למשל: מפני שמסכן את חיי המתבגר או חבריו).
(2) קבלת העובדה שהמתבגר הינו אדם בעל ערכים, רצונות, טעמים ודעות משל עצמו תביא ליכולת להכיל ולקבל חילוקי דעות וליזום פשרות.
(3) חיזוקים (בתחום האישי, הבינאישי, הפיזי, הלימודי..)- נושא משמעותי מאוד. דרך חיזוקים אלו מוצא המתבגר כוחות בעצמו להתמודד עם הדברים. תכונה או נטייה שנחזק תעלה אצלו כאשר יזדקק לעזרה או להנחיה. אתן דוגמה: הוא יודע שהוא חושב לפני מעשה- שהוא שקול- הוא גם שמע זאת המון פעמים. כשישאל את עצמו אם לשתות עכשיו עם החבר'ה או לא- תעלה התכונה הזאת, שהוא מודע לה גם מילולית (מפני שהיא נאמרת לו בזמן אמת)- הוא יודע שעשה בה כבר שימוש בעבר והוא יכול לעשות בה גם שימוש כעת. נער שמודע בעיקר לחולשותיו לא יהיה לו ארגז חוזקות שכזה לפנות אליו בעת הצורך.
(4) דרכים שונות להעברת מסרים: לא כל דרך תתאים בכל מצב. לכן, כדאי לעצור ולחשוב מה מתאים יותר באותו רגע/ מצב. דרך השכל- עובדות, נתונים, תיאוריות וכו'. דרך הרגש/ הלב: סיפורים מהחיים, תמונות וכו'. בשתי הדרכים אפשר גם להפנות לאינטרנט. בכל מקרה, חשוב לזכור שכל בחירה כזאת היא רק פתח לדיון בו תתקיים החלפת דעות ממקום שיוויוני ולא ממקום סמכותי/ כוחני.
(5) מה שאסור שייעלם מחיי המתבגר : תמיכה, הקשבה, חום, אמון, תקשורת. חשוב שהמתבגר שלכם ידע שאתם תמיד פה בשבילו. גם אם יאמר לכם אלף פעמים שוהא לא רוצה בכך. חשוב שלא יישאר לבד. שידע גם שבכל מקרה, גם אם תכעסו למשל, אתם תהיו פה לתמוך בו ותהיו חזקים מספיק כדי להתמודד עם כל דבר שיביא. בנושא התקשורת- גם אם יאמר לכם שאתם חופרים, חשוב שלא יקבל מידע רק מהאינטרנט ומחבריו- דברו איתו על הדברים החשובים כמו: אהבה- על פניה השונות, מיניות, זוגיות, אלכוהול.. ממקום מציאותי ובוגר. כאשר יתקיימו שיחות- חשוב שיתקיימו לא על מה שצריך- אלא על מה שיש. ממקום מכבד ולא ממקום מטיף ומחנך.
(6) אל תקחו את הדברים באופן אישי- זכרו שהתהליך הזה וכל ההתנסויות שהוא מביא איתו, הוא מבורך בדיוק כשם שתהליך ההתהפכות- זחילה- עמידה- הליכה היה מבורך בינקות.
(7) אחרונה חביבה וחשובה: בכל פעם שקשה/ לא ברור/ מדאיג/ מעליב/ .. זכרו לנשום! וזכרו כי הגיל הזה עובר. תמיד.
המון הצלחה:)