יש תחום ידע שלם שחסר למאמני כושר, לתזונאים ולנטורופתים. כדי שעבודתם תחזיק לאורך זמן ויוכלו להביא לשינוי מהותי אצל מתאמנים ואנשים הסובלים מעודף משקל. הכשרה מלאה חייבת לכלול גם את תחום הידע הזה.
השילוב בין תזונה נכונה ומותאמת אישית, לפעילות גופנית וקבוצות תמיכה הוא נפלא וחשוב. יחד עם זאת, ידוע כי עודף משקל נובע גם מסיבות רגשיות וכי לשם ירידה במשקל, שתחזיק לאורך זמן, יש לדעת כיצד לטפל ולעבוד עם הפן הרגשי. סדנה זו עוסקת בעיקר בפן זה וגם נותנת כלים לעבודה מהותית עימו. כדי שהתהליך יתקיים באופן מקצועי ומובנה תיתן הסדנה גם כלים אימוניים וכלים בסיסיים בהנחיית קבוצות.
המטרה העליונה: אדם שעבר תהליך לא יצטרך לחזור אח"כ שוב על אותו תהליך או להזדקק לקבוצות תמיכה. השינוי לא יהיה רק על פני השטח- במשקל אלא ינבע מתוך שינוי מהותי פנימי שיעבור האדם.
הנחת יסוד: יש לנתק את הזהות בין האדם למשקל שלו.
הסבר: הזהות הזאת היא מקור מרכזי לכישלון. בעצם, האדם בעל עודף המשקל נושא את חולשתו על גופו- בפרהסיה. לכולנו חולשות רבות, רק שאנחנו יכולים להסתיר אותם ולהצליח בכך, האדם הסובל מעודף משקל אינו יכול לעשות זאת- הוא מסתובב בעולם וחולשתו- חשופה לעין כל.
כשאדם מתחיל תהליך של הורדה במשקל, בעצם כל הפוקוס נמצא על החולשה שלו. כמו בעולם בחוץ, בו הוא חש שכשרואים אותו רואים 'שמן' (סליחה על הבוטות), כך גם בתהליך ובקבוצה נשמרת הזהות הזאת. זהות של האדם עם החולשה שלו- אני שמן/ בעל עודף משקל.. בערך כמו להגיד: אני מרוקאית. כל האישיות שלי, כל העומק שבי, מצטמצם לדבר אחד בלבד. גם אם אומר: 'אני יפה' אעשה עוול עם עצמי, כי יש בי כ"כ הרבה יותר מזה!
אז מה אני מציעה?: אני מציעה שננתק את הזהות בין האדם למשקל שלו. בקבוצה שכזאת יהיה הפוקוס על האדם ולא על המשקל שלו. מפגשי התמיכה יעסקו באדם עצמו: ברגשותיו, בחוויותיו, בהתקדמותו או בקשייו בתחומים שונים וגם בתחום הזה. אולי אפילו להוריד את עניין השקילה מהפרק. הרי אם ירזה- ירגיש, ידע.. האם אני רוצה לשים את הפוקוס על הקילוגרמים או הגרמים? האם זה מרכז הערב בו אני נפגש? מה שאני מביא איתי ומה שנבחן בסופו של דבר הוא המשקל שלי? ושוב, הזהות בין האדם למשקל שלו מקבלת חיזוק.
עוד כמה מילים: גם אם אני מקבל פידבק חיובי- ירדתי הרבה, ההצלחה שלי נמדדת במספרים (קצת כמו תלמיד בביה"ס והאנלוגיה הזאת רצה אצל כווולם בראש, גם אם באופן לא מודע! וגורמת להם להרגיש קטנים, חסרי אונים, נבוכים ואפילו מטופשים). האם על כך אני מקבל פידבק אמתי? האם פידבק צריך להינתן על תוצאה או על מאמץ?
בעיניי פידבק צריך להינתן רק!! על מאמץ. על כך שהגעתי, שניסיתי, שלא הצלחתי ואני עדיין כאן, על הקושי שאני חווה ועדיין מוכן לנסות ולהתנסות. אם הפידבק יהיה על הדרך- התוצאה תגיע במוקדם או במאוחר, אבל כשהיא תגיע, היא תגיע מבפנים, כי התאפשר לי לחבק את עצמי בכל מצב- כי אני מחבק את עצמי על הדרך בה אני עובר, על המאמצים.
תחשבו על זה ככה: עם איזה חבר הייתם ממשיכים ללכת? עם זה שמעריך אתכם רק כאשר אתם מצליחים או עם זה שמעריך אתכם על עצם היותכם- אתם?
ועוד כמה מילים ליד העניין הזה: הסובל מעודף משקל (אנחנו מדברים כאן על אלו שנלחמים בכך) סובל בד"כ מביקורת עצמית, מאשמה, משיפוטיות, מהלקאה עצמית.. אם אני 'ארד על עצמי' אולי אפסיק עם זה- הוא חושב לעצמו. אבל, מאיפה יהיו לו את הכוחות אם ירד על עצמו? ומה יקרה אם יאהב את עצמו? אם יקבל את עצמו? ככה, בפשטות, על עצם היותו.
אנחנו מאמינים שאם נקבל את עצמנו או חלק מסוים בעצמנו זה אומר שנשאר אתו לנצח ואני אומרת להפך. רק ממקום של קבלה (ואפילו הומור, שפעמים רבות מצביע עליה, לא תמיד)- נוכל לעשות שינוי אמתי- אני לא יכולה לשנות באמת משהו שאינני מקבלת. אם אני לא מקבלת את זה שאני אוכלת ממקום רגשי- איך באמת אוכל לשנות זאת? אקבל זאת, אבין שזה חלק ממני ויש בי גם חלקים אחרים, אכיר את החלק הזה שבי- את מה שמפעיל אותו ואת הדרך בה הוא מפעיל אותי והנה אני על דרך המלך שכל הכוחות ללכת בה מגיעים מתוך עצמי.
הנחת יסוד משמעותית נוספת: אנחנו כולנו תוצר של תרבות וחברה. יש מערכת ענקית שעובדת כדי שנאכל- לא בריא והרבה! אינטרסים כלכליים מנהלים אותה ואנחנו הקורבנות שלה. יש גם את דימוי הגוף הפגוע שלנו המוזן על ידי כל מני פרסומות ודוגמניות במשקל נוצה כך שאף פעם לא נוכל להיות מרוצות מאיך שאנחנו נראות וגם כאן יש תעשייה שלמה שמתפרנסת על גבנו. אנחנו גם תוצר של חברה שנותנת ציונים, ששופטת ומבקרת את האדם השלם מתוך התייחסות לחלק אחד בלבד שלו ומתעלמת מכל חלקיו האחרים. כך כבר מגיל בית הספר.. אנחנו בעצם עבדים של תעשיות עצומות ושל נורמות חברתיות מעוותות. חשוב שנבין זאת, חשוב שמטופלנו יבינו זאת.
הגישה שלי אומרת, שאנו לא חייבים לקבל זאת ולהתנהג כך כלפי עצמנו. זה מתחיל בלהרגיש יותר טוב עם עצמי כמו שאני והנה אנחנו מתחברים לפסקה הקודמת (אני יכולה להבטיח לכם/ן שכמעט כל הנחת יסוד בתחום הזה- אם נלך איתה קצת קדימה- תביא אותנו לאותה נקודה התחלה- לקבל ולאהוב את עצמי כפי שאני).
ועוד הנחת יסוד אחת אחרונה: כל הרקע התרבותי חברתי הזה וגם הרקע האישי שלנו כאינדיווידואלים, מביאים אותנו לאמונות בסיס כאלה ואחרות- אמונות אלה הופכות עם הזמן לאמת עבורנו- לאקסיומות והן שולטות ומכתיבות את התנהגותנו ובעצם את המציאות שלנו אפילו בלי שנהיה מודעים לכך. אמונות אלו משפיעות על הכוחות הפנימיים ועל המוטיבציה שלנו. עם אמונות חיוביות, מעצימות ומחזקות עשו אנשים דברים מופלאים והגיעו להישגים מפתיעים. לעומת זאת, אם האמונה היא שלילית, מגבילה או מחלישה בנושא מסוים, נשאר תקועים ולא נצליח להתקדם באמת באותו תחום. בעצם, ננסה להוכיח לעצמנו שהאמונה שאנו מחזיקים בה היא נכונה. במצב כזה, אין לנו חופש בחירה- אנחנו פועלים מתוך אוטומט. יש רק דרך אחת.
כדי להשתחרר מאמונות מגבילות, אנו צריכים קודם כל להיות מודעים להן. לגלות אותן. להקשיב להן ולראות מתי וכיצד הן מגיעות. למצוא להן אלטרנטיבות אמיתיות- מתוכי (למצוא- לא להמציא) ולתת להן את האפשרות להתבטא גם כן.
ושוב, אם לא נסכים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לא נוכל להיות כנים עם עצמנו ואם לא נאהב או ננהג בחמלה כלפי עצמנו- לא נוכל להתרחב ולא תתאפשר בחירה, שינוי וצמיחה בתחומים המאתגרים בחיינו. המסקנה, שוב, מחזירה אותנו לקבלת אדם את עצמו, כפי שהוא, על כל מה שיש בו, באהבה ובחמלה.
איך עושים את זה? נלמד ונתנסה. בינתיים, תנו לעצמכם אהבה, מחמאות, הסכימו לקבל את מחשבותיכם רגשותיכם, תחושותיכם ואם יש משהו שבא לכם לעשות (קטן כגדול) ולא ממש הרשיתם לעצמכם.. לכו על זה. עכשיו!
תמיד פה 054-7793382