הפוסט הזה יהיה קצר ופשוט. אנסה להסביר תהליך אשר קורה לכל אחד מאתנו ביום יום והוא אחד מגורמי הסבל הגדולים ביותר עבורנו (אולי אפילו ה- אחד).
עולה רגש שאיננו נעים לי: קינאה, תסכול, כעס, עצב.. אני לא רוצה להרגיש זאת. אם אפסיק להרגיש זאת, מה תהיה המשמעות? האם המשמעות היא שהרגש יעלם?
אנסה להמחיש זאת: נניח שיש משהו מקולקל עם ריח לא נעים במקרר שלי. אם אסגור את הדלת כדי לא להריחו מה יקרה איתו? סביר להניח שלא רק שלא יעלם אלא יישאר ואף יחמיר..
אותו דבר לגבי רגש, המשמעות של לא להרגיש אותו היא להתנתק ממנו- זאת אומרת, הרגש יישאר- הוא יישאר אצלי בגוף רק שלא יהיה לי קשר איתו, הוא יצטבר בפנים, יעמיס עלי, אולי גם ינהל אותי מבפנים. אז מה עדיף?
ויותר מכך, הניתוק עצמו גורם לסבל רב. יש חוויה של ניתוק- אם מצאת את עצמך מול הטלוויזיה באופן מוגזם, אכילה לא בריאה, שינה מוגזמת, עישון, אלכוהול וכו'- כל אלה הם ביטויים של כאב הנובע מניתוק.
זאת אומרת שעל הרגש הלא נעים ממנו ביקשתי להתנתק נוסף כעת הסבל של הניתוק הרגשי שלי מעצמי. הנטישה הפנימית.