כל העולם כולו גשר צר מאוד. חיינו מורכבים ממעברים- ממקום למקום, מתקופה לתקופה, משלב לשלב, ממצב למצב. מעברים יכולים להיות פנימיים (התפתחותיים, רגרסיביים, רגשיים, גופניים, שכליים) וחיצוניים (מעבר דירה, מקצוע, זוגיות, המעבר לאמהות, גיל ההתבגרות, פרידה, מעבר מגן לבית ספר, מדינה..).
מעבר הוא בעצם שלב של בין לבין- בין משהו ישן למשהו חדש. האם אנו מתייחסים למעברים כאל אתגר או כאל קושי? האם אנו מתנגדים לשינוי או מאפשרים אותו ואולי אפילו תומכים בו. מפחיד להיות בחוסר וודאות, לפעמים המוכר, גם אם איננו אידאלי עבורנו ואפילו אם הרבה פחות מזה, הוא המקום הבטוח ואנו נצמדים אליו כאילו היה פיסת האדמה האחרונה בעולם.
אפשר לומר שתקופות של קושי רב, הן תקופות של מעבר- של התפתחות. באשר כך, תקופות אלו הן מבורכות- אלא שבתוך כל הקושי לא תמיד אנו מסוגלים לראות זאת. לפעמים נעשה ככל שביכולתנו למנוע מצבים כאלה ואז נשאר ב'איזור הנוחות' שלנו שבדרך כלל מאוד לא נוח להיות בו. בקביעות, בשגרה האינסופית, באי מימוש.
לפעמים יש גשר המשמש לנו למעבר מעל מכשולים אפשריים- כל משאב שיש בנו או בסביבתנו יכול להוות גשר שכזה עבורנו ובכך יעסוק חלקו הראשון של המאמר.
ולעיתים, למרות קיום תמידי של 'גשרים' רבים במחוזותינו, לא יהיו אלו זמינים עבורנו ונצטרך לעבור דרך מכשולים וקשיים רבים. גם אז יהיה הדבר מבורך מפני שאפשר ללמד דברים רבים בדרך. המסע יכול להיות משמעותי יותר מהמטרה ופעמים רבות מעבר מהותי פנימי מתאפשר דווקא בשל קשיים במעברים חיצוניים. חלקו השני של המאמר ינסה לבחון מעברים כאלה- פנימיים.
חלק ראשון- התמודדות יעילה עם מעברים
אתייחס כאן בעיקר לשני סוגים של מעברים. כאלה שאנחנו בוחרים בהם וכאלה שנאלצנו לעשות.
כשאנחנו בוחרים במעבר מרצוננו החופשי- הבחירה עצמה היא משאב. השיקולים בעד המעבר יכולים לעזור לנו גם בימים שדברים לא מסתדרים, לספק לנו מוטיבצייה ואורך רוח. הבחירה והשיקולים שעומדים מאחוריה יכולים לאפשר לי להתחבר לחלום, לחזון, לרצון שהיה שם בתחילת הדרך- מה באמת ביקשתי אז לעצמי? מה דמיינתי? מה קיוויתי שיקרה? החיבור הזה- ככל שיהיה מוחשי יותר- כך יוכל לתת לי יותר כוחות ולאפשר לי לחייך גם בימים קשים. אז יש לנו כאן חזרה לשיקולים הנמצאים בבסיס הבחירה ויש את החזון ממנו יצאתי ואליו אני הולכת. ההמלצה שלי כאן היא לכתוב את הדברים הללו בזמן של בחירה או טרום בחירה (את השיקולים, את החזון, את המטרה), בחזון לכתוב כמה שיותר פרטים כדי שיהיה מוחשי ככל האפשר. אפשר להוסיף גם תמונות, ציטוטים וכו' (יש המגדילים לעשות ויוצרים 'לוח חזון'..). בימים שקשה לי עם הבחירה אני יכולה לחזור לדברים שכתבתי ולשאוב משם כוחות להמשך. אם לא כתבתי את הדברים, אוכל פשוט להזכר בהם.
דוגמה מחיי: ההחלטה לעבור מתל אביב ליישוב בעמק האלה לא הייתה פשוטה עבורי. הויתורים נראו לי גדולים וכואבים. יחד עם זאת, השיקולים בעד היו יקרים לאין ערוך (חינוך טוב לבנותיי, ילדות שיש בה חופש, שקט, טבע.. המון טבע:). והייתה לי תמונה- מאוד ברורה, של הדברים הללו. המעבר היה קשה ומורכב- גם טכנית (אפשר לכתוב על זה ספר..) וגם רגשית (יש אפילו מתבגרת צעירה בסיפור..) ובכל זאת, בימים קשים (שעדיין איתנו).. אני נזכרת בשיקולים. אני רואה את התמונה (רק צריכה להביט החוצה, ליער) ואני מתמלאת בכוחות מחודשים (נכון, לא תמיד. לפעמים צריך פשוט להיות בקושי ובכאב וזה לגמרי לגמרי בסדר.. נכתב כאן בסוגריים ובכל זאת אני שואלת את עצמי אם אין זו התובנה הגדולה ביותר שאכתוב כאן).
כשאיננו בוחרים והמעבר נכפה עלינו מבחוץ- למשל, מעבר דירה שהורים בוחרים עבור ילדיהם, פרידה או פיטורים ממקום עבודה.. חשוב שנוכל להתחבר לכוחות שיש בנו. אפשר ורצוי ממש לשבת ולכתוב אילו משאבים יש לנו- אפילו לשאול אנשים קרובים (אם מדובר בילד/נער- לעזור לו לעשות זאת). למה אני קוראת משאבים? כל דבר שיכול לעזור לי- מכישורים טכניים, דרך מקומות או מצבים שנעים לי בהם ועד לחוזקות רגשיות. לדוגמה: היכולת לבקש עזרה, לשים דברים בפרופורציות, חוש הומור…. וגם- אוהבת לצייר (מקום ודרך שיכולים לאפשר רוגע, חיבור וכו'), אוהבת את הים/ את הטבע.. וכו'. בעצם כל דבר או עניין היכולים לאפשר לי להתחבר לכוחות שלי מחדש, גם כשאני נמצאת בתוך הקושי.
חלק שני- מעברים פנימיים
כשאנחנו נמצאים בתקופה של קושי- אנחנו פוגשים משהו בעולם או בתוך עצמנו שמעלה בנו קושי זו יכולה להיות הזדמנות למעבר. להתפתחות. אם אני נבהלת ומנסה להתחמק מהקושי, לעקוף אותו, לא להיות בו- אני עלולה לפספס את ההזדמנות (אל דאגה, היא תחזור שוב ושוב עד שאפגוש את הקושי ואעבור דרכו).
העניין הוא, שאנחנו לא אוהבים להיות שם, בקושי. זה לא נעים לנו. ומשהו בתרבות שלנו (בתרבות או אולי בהיקף גדול יותר?) לימד אותנו לעשות ולהיות רק איפה שנעים לנו. נוח מתפרש כנעים. מוכר מתפרש כנעים. והרי הלא מוכר יהיה למוכר אם רק נסכים להיות בו זמן מה. אני זוכרת שכשעזבתי את עבודתי- רוב חבריי שאלו אותי איך אני יכולה לוותר על הקביעות- הבטחון הזה, שכאילו נותן לי חופש אבל בעצם שם עוד מנעול כבד על סורגי הכלא שבניתי לעצמי.
מה שאני רוצה לומר הוא שהנסיון שלנו להמנע ממעברים הוא היבט חשוב בהמנעות מהחיים, מהתפתחות מהותית. ואני רוצה לומר שכשאנחנו בתוך הקושי וחוסר הוודאות ואנחנו מבולבלים, מבוהלים, עייפים..- אפשר לעצור מדי פעם, רק לרגע אחד ולומר לעצמנו שכנראה אנחנו נמצאים כרגע במעבר, בתהליך, בשינוי. זה אומר שאנחנו מתפתחים, זה אומר שאנחנו חיים, זה אומר שאנחנו בתנועה. ולהודות על זה.
כל העולם כולו גשר צר מאוד.. והעיקר לא לפחד כלל
ואם מפחדים זה לגמרי בסדר כל עוד נמשיך לצעוד- ממקום למקום- ממצב למצב- מנסיון לנסיון- מחיפוש לחיפוש- ממימוש למימוש. ואם עצרנו- ננשום עמוק, נתמך או נתמוך ונמשיך. כי בסופו של דבר, אלו החיים והם סופיים.
כמה נכון! מקסים תודה
גלית תודה רבה
כרמית יקרה
האמיתות בפשטות של מילותייך תמיד גורמות לי להרגיש שוב קרובה,
קרובה אליך אל עצמי ולמטרות החיים שבוערות בי ומחכות לפסוע בגשרים של אפשרויות חיי.
אין ספק שעניין התנועה חשוב וכל מצב של התמהמהות או עמידה במקום,
בעולם שרץ קדימה יגרום לנו אוטומטית ללכת אחורה למעשה.
הצורך לחדש להתחדש ולחיות את השינוי בזמן הווה היא מיומנות קשה אך ללא ספק נרכשת ומספקת מאוד.
אשמח להדרכה ועזרה באיך מכוונים לשינוי גדול בחיים? איך בוחרים מטרות ראויות ומיישמים אותם.
הרבה אהבה לך וליער ולשינוי. קרין
קרין אהובה מאוד,
תודה!! שימחת אותי מאוד בדברים שכתבת. והם מנוסחים יפה כל כך.. כמו שיר.
לחיות את השינוי בזמן הווה- אכן קשה מאוד. ובכל זאת, דווקא השינויים מחייבים אותנו לחיות בזמן הווה. וגם הכאב והקושי (אולי אפילו הסבל) שהם מביאים איתם.
אכתוב מאמר או שניים על שני הנושאים שביקשת "איך מכוונים לשינוי גדול בחיים? איך בוחרים מטרות ראויות ומיישמים אותן".
חוץ מזה, את מוזמנת להתקשר אלי. יהיה לי לעונג ולכבוד:) אוהבת המון
בהחלט נכון ואלו הם חיינו,אינם פשוטים ומאתגרים אך בהחלט מעניינים. נפלא פשוט כתיבתך ניפלאה נהנתי מאוד.
תודה רבה דניאל על המילים הטובות.