הערה: הדברים מובאים בדיוק כפי שנאמרו בשיחה ספונטאנית עם שתי בנות, ללא עריכה כלשהיא
שיחה עם ילדה בת 7:
– הורים או מחנכים טובים באמת, איזה ילדים יהיו להם?
ילדים שהם מרגישים חופשיים באמת.
– ואיך אפשר לעשות שזה יקרה?
להגיד להם דברים- והם ירגישו חופשיים לדבר. לאכול ולשתות- והם ידעו איך עושים דברים. ולפעמים צריך לעשות לא את מה שהם רוצים.
שיחה עם ילדה בת 9:
– הורה שהוא המחנך הכי טוב בעולם, איך הילד שלו יתנהג?
לפעמים טוב ולפעמים רע. אם יעשו לו טוב, הוא יתנהג טוב. ואם יעשו לו רע, הוא יתנהג רע.
– אז מה היית מציעה למחנכים?
שיתנהגו לילדים כמו שהם היו רוצים שיתנהגו אליהם. אם מתנהגים אליך (למחנך) לא יפה, לא להגיד ׳טוב, אז אני אחזיר להם׳. אלא לומר ׳דווקא בגלל שהם מתנהגים אלי לא יפה אני אתנהג אליהם יפה. כמו שהייתי רוצה שהם יתנהגו. או דווקא לילדים האלה לתת יותר תשומת לב.
– מה הכי חשוב לתת לילדים כמחנך?
תשומת לב ואהבה. לכבד את הילד. אבל אהבה, לא רק כשאני מלטפת מישהו ואומרת לו ׳כל הכבוד׳. אלא שאני באמת אומרת את מה שאני מרגישה כלפיו. לעצור לרגע ולהגיד את כל מה שאני מרגישה כלפיו.
– גם אם זה לא טוב (?)
צריך כל הזמן להגיד את הדברים הנכונים אחרת הוא ימשיך להתנהג אותו דבר. להגיד ׳עשית הכל מצויין חוץ מכמה דברים..׳ וככה הוא ידע לפעם הבאה. ולהגיד לו שזה מצויין שהוא עושה טעויות, כי אם הוא לא היה עושה טעויות הוא לא היה יודע לפעם הבאה מה לא לעשות.
– מה זה אומר ׳דע את עצמך׳?
שאם אני טועה במשהו, לא להתבייש בזה. למרות שזה מביך לא להסתיר. וגם, יש דברים שאנחנו לא יודעים על עצמנו. נגיד, אני לא יודעת אם בשבילי לבכות זה רע או טוב. אנחנו יודעים שזה לא כיף אבל, גם לא כיף יכול להיות כיף. שניהם דברים ושניהם שווים. לבכות זה לא בהכרח לא כיף. לבכות זה לבכות ולשמוח זה לשמוח. וזה מתחבר ללהכיר את עצמי- שכשאני עצובה אני מרגישה רע וכשאני שמחה אני מרגישה טוב אבל בעצם שניהם זה אותו הדבר.
– איך לעורר את התבונה של התלמיד?
בהתחלה צריך שהמורה יכיר את הילד ואחר כך לא להגיד לו ׳אם תעשה את זה וזה אני אתן לך כך׳. אלא, אם נגיד, הילד הזה שקרן נורא ונותנים לו זמן שאם הוא מבקש משהו, נותנים לו את זה. למשל- אם הוא מבקש לצאת להתרענן, נותנים לו ואז הוא יאמר ׳רגע, נותנים לי את כל מה שאני צריך אז למה שאני לא אעשה את מה הם אומרים?׳
– מה זה חינוך?
חינוך זה לעזור! אז אם כועסים עליו (על הילד).. הוא לא ישתתף. אחרי שיכעסו עליו הרבה פעמים הוא מתחיל לא להיחשף. הוא יפסיק להראות את כל הדברים הטובים שיש בו. אבל אם יראו את הדברים הטובים, הוא יותר יפתח.
– מהי מטרת החינוך?
לעזור לילד
-במה?
בזה שהוא יפתח ושהוא יחשוף את הדברים שלו ושהוא יאמין בעצמו ושהוא יותר יאהב את עצמו. אבל רוב המורים עושים את זה לא בדרך של אהבה אלא בדרך של כעס ואז, הילדים חושבים לעצמם ׳למה אנחנו מתאמצים אם ככה מקבלים אותנו אחר כך׳ ורק רוצים שלא יכעסו עליהם.. הכי חשוב זה לא לכעוס ולהגיד לילדים את הדברים הטובים.
– איך אפשר לעזור למורים שיצליחו לעשות זאת?
להגיד להם שהם טובים ושהם יצליחו לעשות זאת ועוד דברים שמעודדים. וגם שהם יאמינו בעצמם. הילדים יגידו למורה מה הם רוצים. לדוגמה- ׳אני רוצה שתיתן לי אהבה׳ ואז, המורה יודע מה הם רוצים ואז, הילדים אוהבים אותו ואומרים לו דברים יפים ואז יהיה לו יותר בטחון עצמי ואז הוא יוכל לתת לילדים את מה שהם צריכים.