את יודעת שאת לא *יפה. עוד כשהיית קטנה ידעת זאת. אחותך תמיד קיבלה מחמאות ואת, אולי קיבלת, פה ושם אבל כנראה בגלל שלא היה נעים להם, למחמיאים, אז נתנו גם לך.
(*על משקל 'לא יפה' אפשר לשים כמובן כל אמונה שהיא: לא חכמ/ה, לא שווה, גברים הם אנוכיים, נשים הן בוגדניות, אני לא טיפוס של שותפות, יש כאן אינסוף אפשרויות, במה אתם מחזיקים?)
את בדייט או שאת מבלה עם חברה. מישהו אומר לך שאת יפה. משהו רוצה להיענות, הוא נראה נחמד, מוצא חן בעינייך אבל, בכל זאת, את מתרחקת ממנו. את יודעת שאת לא יפה והוא אומר שאת כן אז הוא משקר- את לא נותנת בו אמון. את מעדיפה לוותר עליו מאשר לוותר על מערכת האמונות שלך שמשרתת אותך שנים רבות כל כך. את מעדיפה להישאר נאמנה לאמונה שאת לא יפה מפני ששם את רגילה להיות. זה המקום המוכר לך. הבטוח עבורך. שם, לפחות לפי אמונתך, את לא יכולה להיפגע. ואם מישהו מאיים על המקום הזה, שנבנה במשך שנים כה רבות, הוא נתפס כמאיים על המוכר והבטוח ואת מתרחקת ממנו.
האם את יודעת את כל זה? יכול להיות שכן ואולי לא.. יכול להיות שאינך יודעת שהאמונה הזאת מגבילה אותך ואת היכולת שלך להיות מאושרת או להיות בזוגיות, יכול להיות שאינך מודעת לכך שזוהי בסה"כ אמונה וזהו כל הקשר שלה למציאות מפני שבמציאות האמתית יופי הוא עניין סובייקטיבי. אדם יפה עבורנו יכול להיות מישהו המזכיר לנו מישהו אחר שאנחנו אוהבים או מישהו שתנועותיו חינניות בעינינו, הוא יכול להיות גם מישהו שעיניו עמוקות ואנחנו מרגישים שיש המון יופי בנשמתו ועוד ועוד. הכרתי פעם מישהו שאמר על מישהי שהיא יפה בגלל תנוך אוזנה..
האם את יפה? את יכולה להביע את דעתך אך אל לך לראותה כעובדה. האם את רוצה להיות מודעת לאמונה המגבילה הזאת? האם את מעוניינת להרגיש יפה? האם את מוכנה לצאת מאזור הנוחות שלך? קצת פרדוכסאלי המושג 'אזור הנוחות' הרי כלל לא נוח להיות שם. הרי זהו האזור המגביל, התוקע, הלא מאפשר, האזור שמשאיר אותנו בלופ שממנו אנחנו מעוניינים להיחלץ. אז למה קוראים לו 'אזור הנוחות'? מפני שזהו האזור המוכר והבטוח- האזור בו אנו 'מרגישים בבית'. נכון, בית עלוב פעמים רבות, רעוע. בית ישן שכבר מזמן איננו משרת את צרכינו כבוגרים אבל בכל זאת, הריח שם מוכר ואנחנו יודעים היכן נמצא כל דבר ובעיקר בעיקר- זה שלנו.
אין ספק שכדאי לוותר על אזור הנוחות. אם הדלת סגורה והחלונות אטומים, איך תכנס רוח חדשה אל חיינו? והיא שם, תמיד שם, הרוח החדשה הזאת, הבריאה והמבריאה, מתדפקת על דלתותינו, על החלונות, אך אנו לא נותנים לה להיכנס. ואם במקרה אנו שומעים את דפיקותיה, אנו מפחדים ומחזקים את הסגירה, וכל הזמן הזה איננו מבינים מדוע. מדוע הרוח החדשה לא באה אל חיי? אולי זה בגלל שאני לא יפה?..
שימו לב לאזור הנוחות שלכם, בידקו היכן חייכם תקועים.. לאחר שתדעו, כבר תוכלו להרגיש פחות בנוח עם איזור הנוחות- זו יכולה להיות התחלה של תנועה של שינוי. מכאן יבוא גם הרצון לפתוח את הדלת, בבוא היום, לרוח חדשה ולתת לעצמכם את מתנת הצמיחה והמימוש העצמי שמגיעה לכל אדם באשר הוא.
הכותבת, כרמית אוזן, היא מאמנת טרנספורמטיבית ומנחת סדנאות