על רחמים עצמיים ואיך יוצאים מהם

כשאנחנו מרחמים על עצמנו אנחנו מרגישים קורבן. אנחנו קורבן של הנסיבות- של הפקקים במדינה, של החינוך שקיבלנו, של מצבנו בעבודה, של המצב הכלכלי, של בן הזוג שלא עוזר, של האין בן זוג.. אנחנו קורבן ובשל כך אנחנו ראויים לרחמים!

ברוב המקרים, אנשים המרחמים על עצמם רואים את המקור לבעיות מחוצה להם ובדרך כלל, גם אם הם רואים אותו בתוך עצמם, הם חשים חסרי יכולת להתמודד עם המצב ואינם מקבלים את העובדה שהם אחראיים למצבם, יהיה אשר יהיה.

לעתים, זהו מצב זמני- אנחנו מרחמים על עצמנו ואז אנחנו יוצאים לעשייה משמעותית ומביאים שינוי אל חיינו, או שאנו לומדים להשלים עם המצב. ולעתים אנו 'נתקעים' ברגש זה. ובעצם, אנו חוזרים שוב ושוב במחשבותינו על הקשיים, על הכישלונות, שוקעים בהם ומאפשרים להם להציף כל חלקה טובה ולהטביע אותנו בכאב ובקושי.

פרט לפורקן זמני ולתשומת לב מהסביבה שיכולים להביא לנו הרחמים העצמיים, אין ביכולתם לתרום לנו או לחיינו. הם קיימים מתוך הרגל, מפני שראינו זאת בילדותינו אצל אחד ההורים, כחלק ממבנה האישיות שלנו וככאלה, אין לנו ברירה אלא לקבלם. אין טעם להיאבק בהם אבל כדאי בהחלט לא לתת להם להכתיב את חיינו כי אז נהיה אומללים עוד יותר. המקור הפנימי שלהם יכול להיות (קחו נשימה, זה עלול לכאוב ואף ליצור התנגדות, שימו לב אליה- מטרתה היא שתוכלו להשאר בהרגל הזה, יש מקרים בהם אף אפשר לומר- בהתמכרות הזאת) ובכן, המקור הפנימי שלהם הנו: אגו, יהירות ואהבה עצמית- משהו בסגנון: "קורים לי דברים וזה לא מגיע לי..".

הם יכולים להפוך להתמכרות שקשה מאוד להיגמל ממנה והיא מוסווית היטב מפני שהיא מייצרת סבל אמיתי- מצב שלאדם שאיננו סובל ממנה יראה קטן וחסר חשיבות- אדם הסובל ממנה יגיב בחריפות בשלושה מישורים בדרך כלל: (1) המישור המחשבתי- כאן יגיעו מחשבות רפטטיביות על הסבל שהוא מנת חלקי, על האחר הגורם לי לכך או על חוסר המזל שלי וכו'. (2) המישור הרגשי- כאן יגיע מגוון של רגשות שליליים כגון: עצב, כעס, תסכול, חוסר אונים ועוד היד נטויה. (3) המישור הפיזי/ הגופני- כאבי גב, כאבי ראש, כאבי בטן ועוד כהנה וכהנה כאבים ומיחושים מסוגים שונים. וכל אלו אמתיים ומוחשיים ואדם עלול לבלות בהם את מרבית חייו.

אז מה יכולות להיות התוצאות של רחמים עצמיים? קודם כל, הם תוקעים אותנו במקום בו אנו נמצאים. במסכנות. הם לא מאפשרים לנו להתקדם לעבר חלומותינו ולממש את עצמנו ואת חיינו. אתן דוגמה להמחשה: הם יכולים להרוס בקלות זוגיות טובה: אני הקורבן- בן הזוג הוא האשם, אני חף מפשע והוא מתעלל בי. אני מתחשב,מנסה, משתדל והוא פוגע, הורס ומקלקל. בשלב מסוים, יותר חשוב לי להוכיח שאני הטובה והוא הרע מאשר לשמור על הזוגיות שלי, על שלמות המשפחה, על האהבה. אותו דבר יכול להיות עם ה'אין אהבה' או עם מקום העבודה שלי וכן הלאה. אצל אנשים מסוימים ניתן יהיה לזהות זאת בכל תחום בחייהם.

הם גזלני אנרגיה וזמן עצומים– כשהם משתלטים המוטיבציה נעלמת וכל מה שאנו רוצים זה להיעלם גם כן, כל אחד ודרכיו היצירתיות לעשות זאת, אכילת יתר, טלוויזיה, שינה.. אנחנו הופכים להיות לא אפקטיביים (או לא 'תוצאיים', כפי שהגדירה האקדמיה ללשון) ואף גרוע מכך, אנו מביאים בדיוק את ההפך מהתוצאות הרצויות לנו. ואם נלך לדוגמת הזוגיות המתקלקלת- אנו רוצים לתקן את הזוגיות או את מצב רוחנו אך בעצם מחמירים את שניהם.

אז מה יש בידינו לעשות?

קודם כל להבין שזהו הסיפור שלי! הדברים קורים כפי שהם קורים וזה הכל. האם אני בוחר לשקוע בקושי שהם מביאים או שאני בוחר להפוך אותו להזדמנות לשינוי. כשאני רואה קושי יכולה להידלק אצלי נורה של הבנה שיש כאן בעצם הזדמנות לשינוי. הקושי מסמן הזדמנות להתבגר, להתפתח, לגדול. אם אוותר על הרווח המפוקפק של הקורבן ואבחר, נגד הטבע שלי ובאומץ רב- לקבל אחריות על המצב- אוכל להפיק מכך רבות, ללכת לעבר המימוש העצמי שלי, להגיע ולהשיג את מטרותיי וחלומותיי, לשפר את איכות חיי באופן שאפילו לא עלה בדמיוני. מבחינה כלכלית, חברתית, זוגית, מקצועית, בריאותית ואפילו מבחינת המראה החיצוני שלי.

איך עושים זאת?

אני מזהה שזה הסיפור שלי ואני 'מפעילה רדאר', בכל פעם שעולים הרחמים העצמיים אני מזהה אותם ואינני נאבקת בהם, אני מקבלת את קיומם- זוהי צומת מבחינתי- אני יכולה לבחור להמשיך ישר- להישאר במצב זה ולהסתפק בפירורים היבשים שהרחמים העצמיים מספקים לי. או שאני יכולה לבחור לפנות ימינה- ליצור שינוי- משהו שאינני נוהגת לעשות במצב שכזה כמו: ללכת לחברים שאני לא יכולה להביא להם את הרחמים העצמיים שלי. ללכת לים לרוץ או לשחות, לשים מוזיקה שמחה ולרקוד וכו'. אפשר גם לפנות שמאלה, למשל- לבדוק עוד דרכים בהן ניתן לפרש את המצב ובכל מקרה (גם אם אינני מסוגלת למצוא כאלו כרגע וגם אם אינני מסוגלת להאמין שיש כאלו) להתחייב לא לפעול לפי מה שמכתיבים לי הרחמים העצמיים. קשה? מאוד!!! אפשרי? פעמים רבות כן!! אפשר להתחיל איתן. אין צורך וגם לא כדאי לנסות לרדת 30 ק"ג בבת אחת.

מספיק שאראה שיש לי אפשרות בחירה. אני יכולה לבקש מהאגו שלי להירגע, להבטיח לו שירגיש יותר טוב אם אפעל ממקום אחר. לצאת לדרך חדשה ואחרת על אף הפחד ולהתנסות בה שוב ושוב ושוב, בכל פעם מחדש יהי עלי לקחת את ההחלטה הזאת- זה איננו מצב הנמצא באוטומט שלי- להפך, אין פה אנרצייה אלא מאבק והליכה נגד הזרם, אבל, באופן מפתיע, הם הזה מניבים אנרגיה, מביאים אושר וסיפוק אל חיינו, זוקפים את גבנו ומאפשרים לנו ללכת בחיים אלה בראש מורם.

אתם מכירים את האנשים האלה? אלה שטוב להם? שנמצאים בעשייה? שהולכים בראש מורם? הביטו בעצמכם. אתם בצומת, אתם יכולים לבחור. כל רגע הוא אפשרות. גם הרגע הזה ממש. קחו אותו. עכשיו.

(*תודה לשלי וליוחאי על העלאת הנושא, על ההשראה ועל השיחה..)

רוצה גם לעבור תהליך של שינוי? אשמח ללוות אותך אל ההצלחה. התקשר/י כעת:

054-7793382

אהבת את המאמר? שתף את חברך! על ידי לחיצה על האייקון המתאים בצד הימני של האתר:)