תמיד יש סבל כשם שתמיד יש הנאה, אלו הן שתי גדות של הנהר בו זורמים חיינו,
אלא שיש סבל שאיננו הכרחי
להמשיך לקרוא פוסט פרקטי על הסבל וכיצד אפשר להפחיתוקטיגוריה זו פתוחה למשתמשים רשומים בלבד
תמיד יש סבל כשם שתמיד יש הנאה, אלו הן שתי גדות של הנהר בו זורמים חיינו,
אלא שיש סבל שאיננו הכרחי
להמשיך לקרוא פוסט פרקטי על הסבל וכיצד אפשר להפחיתוכולנו מבקשים, מביעים משאלות.. חלקנו מפנים זאת כלפי בורא עולם, חלקנו כלפי היקום או הבריאה.. אנו מבקשים בריאות, שפע, שמחה, אהבה, הצלחה, התפתחות ועוד בקשות מפורטות/ אישיות/ כלליות.
העניין הוא, שבדרך כלל אנו מבקשים מתוך תחושה של חוסר. מתוך כאב ה'אין לי' או 'אין לי מספיק' ממקום מכווץ. המקום הזה שאנו מבקשים ממנו איננו מקום המאפשר קבלה- קשה להישאר פתוח ולקבל כשגופי מכווץ או כואב.
כך קורה שמשאלה או בקשה, אשר ממקדת אותי במה שחסר לי, הופכת דווקא לגורם מעכב במקום לגורם מקדם ובעצם מרחיקה את האפשרות שלי לקבל את שברצוני לקבל.
אז מה עושים?
להמשיך לקרוא הסוד הגדול של הבקשהלא פשוטים בכלל חייו של האדם המרצה. בלתי יציבים, מלאי אכזבות וכעסים, השמחות, כמו שמן על מים, אינן נספגות, נוגעות- לא נוגעות וזורמות הלאה.
להמשיך לקרוא מוכר בכורתו בעבור נזיד עדשים- על מערך הריצוי וכיצד אפשר לעבוד אתו
אתם מכירים את השיר. מזמינה לקרוא את המילים תוך כדי הקשבה לשיר.
מה קורה כשאנחנו מקבלים את החלקים שהשארנו בגלות, בצל? החלקים בנו שאנחנו מתכחשים להם, מפחדים/ שונאים/ נגעלים מהם?
מה שקורה זה שאנחנו צומחים. שמערכות היחסים שלנו מתחזקות. שאנחנו מרגישים סיפוק ואהבה.
עוד הרבה אפשר להגיד על החלקים הללו ועל העבודה היקרה איתם. אוסיף כרגע רק שאפשר לזהות אותם ע"י שנשים לב למה שהוא בלתי נסבל עבורנו אצל בני הזוג שלנו. ילדינו או אנשים אחרים. אלו החלקים שאנחנו שולחים לגלות.
וכמו בשיר של פוליקר הם יכולים, אם רק נסכים לקבלם, להיות לנו אפילו כנפיים! אותי זה מרגש…
הנה זה:
הצל ואני/ יהודה פוליקר
הצל שלי ואני יצאנו לדרך
השמש עמדה כך בערך
פעם אני מוביל
ופעם צל על השביל
עננים התכנסו בשמיים
התחילו לרדת טיפות מים
צילי התכנס בתוכי
המשכתי לבדי בדרכי
הרוח טלטל
הפחד טפטף וחלחל
צילי בתוכי מרעיד
מפחיד יותר מתמיד
הוא שואל לאן אתה לוקח
אני משיב לאן אתה בורח
למה תמיד קירות מוגנים
למה צל כשאור בפנים
בוא נעוף רחוק
אתה תהיה לי כנפיים
אל חיבור דמיוני
שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי
בוא נקפוץ, נמריא, נעוף
אל קשר הצל והגוף
די להמשיך לברוח
אל מה שתמיד רצינו לשכוח
לשכוח את דלתות הבלבול
את הילד שמציץ דרך חור המנעול
בוא נעבור את הגבול
אל החופש שהיה כבול
ורק מנגינות מזכירות
שבחוץ אפשר להיות
משוחרר מכל פחד
רק כשהצל ואני ביחד
יש סיפור עממי שהולך איתי כבר שנים: ממלכה מקסימה שבראשה מלך ומלכה חכמים ונדיבי לב. יום אחד מגיע מכשף מרושע לממלכה.
כמה מילים על הפחד ועל מה אפשר לעשות איתו
כשהפחד מתחיל לעלות עולות בנו תגובות של: לחימה, בריחה, קפיאה מקבלות ביטוי פיזי (כיווץ, דופק מהיר, תחושה של קפאון, בחילה, חולשה וכו'). ביטוי מחשבתי- מחשבות ודמיון על מה שיהיה, דאגות וכו'. ביטוי רגשי- לחץ, חרדה, חוסר אונים וכו'.
אז מה אפשר לעשות?
במקרים רבים בהם בן זוג (ילד/ אח/ חברה טובה/ הורה.. ) לא מרגיש אהוב, אין מדובר בכך שהוא באמת איננו אהוב אלא בכך שבן זוגו מבטא אהבה בדרך שונה/ בשפה שונה מזו שהוא מדבר. כך קורה שבן זוגך לא אומר לך שהוא אוהב אותך או שאת יפה אבל רוצה ללכת איתך כמעט לכל מקום, רוצה להיות קרוב וביחד.. או שאת מסדרת, מארגנת, מכבסת, מבשלת.. מתוך אהבתך אליו אבל לא הולכת איתו יד ביד כשאתם ברחוב.. וכך, למרות ביטויי האהבה שלו אלייך ושלך אליו- הוא או את לא מרגישים אהובים.
הספר הזה הוא מתנה יקרת ערך לכל אדם!
הוא נולד מתוך צורך אמיתי. הצורך שלי לעזור לעצמי במצבים של כאב רגשי, של מחשבות שליליות ושל קושי. לפני עשר שנים, עברתי תאונת דרכים קשה, לאחריה עברתי כמה ניתוחים ותהליך שיקום ארוך מאוד, כאמא לשתי קטנטנות גם הכאב הרגשי על חוסר היכולת לטפל בהן באופו פיזי במשך יותר משנה היה עצום. שמתי לב שאני נוטה להשאר בתוך הכאב, לרחם על עצמי או לכעוס על העולם. ידעתי שיש אפשרות של קבלת עזרה מבחוץ (ללכת לטיפול כלשהו) אבל כל הטיפולים הפיזיים היומיומיים לא השאירו לכך מקום מבחינתי וגם המצב הכלכלי לא היה פשוט.