אין דבר יצירתי יותר מהטבע, אמרה לי שלי חברתי ואין מורה טוב ממנו, מוסיפה אני על דבריה.
ההתחדשות הזאת, לאחר תרדמת החורף, מה אנחנו יכולים ללמוד ממנה?
אנחנו יכולים ללמוד שכמו עונות השנה, היא תמיד תגיע. חיינו כוללים את התרדמה הזאת, הקפיאה על השמרים, אין התחדשות, אין התפתחות, אין שינוי ובכל זאת, משהו חשוב קורה בתקופה הזאת (אם נאפשר אותה לעצמנו) משהו שמסתפק בקיים, שעוצר. ומהמקום הזה תגיע ההתפתחות, ההפתחות לחדש, היוזמה והנמרצות.
כמה קשה לנו לראות בחיינו שדברים אינם זזים, שנעצרנו- אבל זוהי אשלייה בלבד. אין זו עצירה, אלא שלב חשוב ומשמעותי בהתפתחות ואם נאפשר לו להיות בנו ולנו להיות בו. לא נאיץ. לא נזרז. נתמסר. הפריחה תגיע בעקבותיו ובעקבותיה עונת הקיץ בה אפשר ללקט את הפירות ואחר כך הסתיו, מבשר החורף. לכל אחת מהעונות צבעים וריחות משלה. כל אחת מהעונות היא שלב חשוב ומשמעותי בהתפתחות הטבע. ההעדפות שלנו אינן בטבע עצמו אלא בתוכנו בלבד והרי לא היינו יכולים להנות מהאביב אלמלא החורף..
הבה נתבונן בחיינו: איזו עונה אנו חווים כעת? ננשום עמוק ונקבל אותה, ההעדפות שלנו אינן רלוונטיות, הן מסיטות אותנו מהעיקר, מהתהליך. הן מבקשות לקצר או להאריך ובעצם משפיעות עלינו לא להיות. כך עוברים חיינו בין דחייה למשיכה, בין רצון לברוח מ.. לבין רצון להאחז ב.. ואפשר. אפשר פשוט להיות עם.. מה שיש. להריח, להתבונן, להקשיב, לגעת, לחוות ולהודות.
אני יוצאת החוצה וריח הפריחה המתוקה ממלא את נחיריי. הצבעים: כחולים, אדומים, צהובים, סגולים, ורודים, כתומים.. על כל גווניהם, שוטפים את העיניים. ציוץ הציפורים בלתי פוסק, הרמוני ומתנגן. הכל חי כל כך, צועק כל כך להתבונן, להקשיב, להריח, לנשום..
להיות! להיות!
חג אביב שמח ומקסים לכולנו!
הכותבת, כרמית אוזן, היא מאמנת טרנספורמטיבית ומנחת סדנאות
