אם ה×Øעיון של שג×Øה בטוחה נשמע לכם ×Øצוי וטוב, כדאי ש×Ŗק×Øאו א×Ŗ המאמ×Ø ×”×–×”..

ל×Øובנו יש הנטייה ל×Øצו×Ŗ להיו×Ŗ במצב של שג×Øה בטוחה. זה × ×Øאה לנו מעין מצב טבעי שצ×Øיך להגיע אליו.

האם זהו אכן המצב טבעי?

מהו באמ×Ŗ המצב הטבעי- של הטבע החיצוני (עולם הטבע) וגם של הטבע האנושי? האם המצב הטבעי הינו מצב של שג×Øה בטוחה או שהמצב הטבעי הוא מצב של הפונטאניו×Ŗ ושל שינוי מ×Ŗמיד?

הטבע × ×Ŗון כל הזמן לשינויים, בכל ×Øגע ו×Øגע הכל מש×Ŗנה- אכן, יש שג×Øה של צמיחה וקמילה, של עונו×Ŗ השנה, של ז×Øיח×Ŗ השמש אך גם אלו × ×Ŗונים לשינויים בל×Ŗי פוהקים אלא שהם איטיים יו×Ŗ×Ø ×•×¢×“×™× ×™× יו×Ŗ×Ø ×•×‘×“×Øך כלל × ×Øאים ×Øק במבט לאחו×Ø, לאח×Ø ×¢×©×Øו×Ŗ או מאו×Ŗ שנים.

והטבע האנושי? בואו × ×”×Ŗכל עלינו, בני האדם. מצבי ה×Øוח שלנו מ×Ŗחלפים מ×Øגע ל×Øגע, המחשבו×Ŗ שלנו, בז×Øם בל×Ŗי פוהק, מש×Ŗנו×Ŗ ומ×Ŗחלפו×Ŗ כל הזמן וכך גם ×Øגשו×Ŗינו ואפילו ×Ŗאי גופינו. אין כאן שג×Øה בטוחה, הכל מש×Ŗנה. כל הזמן.

זא×Ŗ אומ×Ø×Ŗ, אם כך, שאנחנו חיים א×Ŗ חיינו בצו×Øה לא טבעי×Ŗ ואפילו באופן המנוגד לטבע. ×Øובנו לא שמים לב לכך ובעצם מקדישים א×Ŗ מ×Øבי×Ŗ חיינו למאבק בטבע הבל×Ŗי מנוצח- למאבק במצב ההפונטאני והמש×Ŗנה ×Ŗמיד. במקום להיו×Ŗ גמישים ופ×Ŗוחים לשינוי, הק×Øנים ומאפש×Øים, אנו הופכים להיו×Ŗ נוקשים ומקובעים. נצמדים לכל דב×Ø, מזדהים עם כל דב×Ø- עם כל מחשבה או ×Øעיון שעוב×Ø ×‘×Øאשינו, מזדהים עם כל ×Øגש שעוב×Ø ×‘× ×•, נצמדים ל×Ŗכניו×Ŗ וכשהן מש×Ŗנו×Ŗ אנו מ×Øגישים א×Ŗ הק×Øקע נשמט×Ŗ מ×Ŗח×Ŗ ל×Øגלינו. נצמדים ל×Øצונו×Ŗ ולא מאפש×Øים לעצמנו לה×Ŗחדש, גם כשה×Øצונו×Ŗ ישנים ופגי ×Ŗוקף עבו×Øנו. אנו הופכים נוקשים- יש לנו ×Ŗשובו×Ŗ מוכנו×Ŗ, אנחנו לא עוצ×Øים לה×Øה×Ø ×‘×©××œ×•×Ŗ. אנחנו פשוט מע×Øכ×Ŗ של ×Ŗגובו×Ŗ המקדישה א×Ŗ כל האנ×Øגיה שלה לשימו×Ø ×¢×¦×ž×™. חיים על אוטומט.

אם וכשאנו ×Øוצים לעשו×Ŗ שינוי, או אם קו×Øה שינוי, כד×Øכו של עולם, מה שקו×Øה זה שבעצם 'נז×Øקנו' ל×Øגע למצב הטבעי האמי×Ŗי שלנו. אבל, אנחנו לא יודעים זא×Ŗ. מבחינ×Ŗנו אין זה המצב הטבעי או האמי×Ŗי שלנו כבני אדם וכחלק מעולם הטבע אלא זהו מצב מאיים שדו×Øש ×Ŗיקון בדחיפו×Ŗ. כל המע×Øכ×Ŗ שלנו × ×›× ×”×Ŗ לכוננו×Ŗ והיא עושה א×Ŗ כל מה שצ×Øיך כדי לשמ×Ø ××Ŗ עצמה- וכדי לחזו×Ø ×œ×ž×¦×‘ המוכ×Ø, הבטוח.

מה אנחנו עושים למשל? אנחנו מאשימים א×Ŗ x, אנחנו אומ×Øים שזה זמני, אנחנו בו×Øחים ל×Øחמים עצמיים, ללחׄ, להט×Ø×”, אנחנו עושים כל מני דב×Øים שמכווצים או×Ŗנו ובעצם מחכים ופועלים כדי שהשג×Øה ×Ŗשוב אל חיינו.

ובשג×Øה מה אנחנו עושים? עושים ככל שביכול×Ŗנו כדי 'לנהל א×Ŗ העהק' במקום לחוו×Ŗ א×Ŗ החיים, לחיו×Ŗ או×Ŗם, להיו×Ŗ בהם. בעצם, אנו מוו×Ŗ×Øים על החיים בשביל הבטחון (שגם הוא 'פהאודו בטחון'). אנחנו עהוקים בלהנדה ול×Ŗכנן ולא×Øגן כדי שהכל יהיה כפי שאנחנו ×Øוצים שיהיה- ב×Ŗוך המהג×Ø×Ŗ המוכ×Ø×Ŗ לנו, ללא מטען חו×Øג ולא מוכ×Ø.

אז מה ההצעה? (והפעם, יו×Ŗ×Ø ×ž×Ŗמיד- גם לעצמי) לה×Ŗמה×Ø ×œ×ž×” שקו×Øה, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, גם אם זה × ×Ŗפה כקשה או כלא ×Øצוי לנו. פשוט לה×Ŗמה×Ø. לפ×Ŗוח א×Ŗ הידיים ×Øחב ×Øחב ולחבק א×Ŗ מה שבא, לההכים לחיו×Ŗ באופן טבעי עם שינוי מ×Ŗמיד.

איך עושים א×Ŗ זה? היי×Ŗי ×Øוצה לכ×Ŗוב כאן משהו בהגנון "קלי קלו×Ŗ, פשוט עושים X,Y,Z.. וזה קו×Øה.." אבל זה מה שהיי×Ŗי ×Øוצה וכמו שכב×Ø × ×›×Ŗב כאן בד×Øכים שונו×Ŗ- אין טעם לחיו×Ŗ במה שאני ×Øוצה אלא במה שיש. אז, הפעם, ב×Øשו×Ŗכם, אשאי×Ø ××Ŗ השאלה פ×Ŗוחה. איך לא נאבקים ונלחמים במה שמגיע אל חיינו? איך מ×Ŗייחהים אל חיינו כאל ×Ŗעלומה ולא כאל נטל? איך מ×Ŗמה×Øים למה שיש?

?

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *