אם ×”×Ø×¢×™×•×Ÿ של שגרה בטוחה נשמע לכם רצוי וטוב, כדאי שתקראו את ×”×ž××ž×Ø הזה..

×œ×Ø×•×‘× ×• יש הנטייה ×œ×Ø×¦×•×Ŗ ×œ×”×™×•×Ŗ במצב של שגרה בטוחה. זה נראה לנו מעין מצב טבעי ×©×¦×Ø×™×š להגיע אליו.

האם זהו אכן המצב טבעי?

מהו ×‘××ž×Ŗ המצב הטבעי- של הטבע החיצוני (עולם הטבע) וגם של הטבע האנושי? האם המצב הטבעי הינו מצב של שגרה בטוחה או שהמצב הטבעי הוא מצב של ×”×¤×•× ×˜×× ×™×•×Ŗ ושל שינוי ×ž×Ŗ×ž×™×“?

הטבע × ×Ŗ×•×Ÿ כל הזמן לשינויים, בכל רגע ורגע הכל ×ž×©×Ŗ× ×”- אכן, יש שגרה של צמיחה וקמילה, של עונות השנה, של זריחת השמש אך גם אלו × ×Ŗ×•× ×™× לשינויים ×‘×œ×Ŗ×™ פוהקים אלא שהם איטיים יותר ועדינים יותר ×•×‘×“×Ø×š כלל × ×Ø××™× רק במבט ×œ××—×•×Ø, ×œ××—×Ø עשרות או ×ž××•×Ŗ שנים.

והטבע האנושי? בואו × ×”×Ŗ×›×œ עלינו, בני האדם. מצבי הרוח שלנו ×ž×Ŗ×—×œ×¤×™× ×ž×Ø×’×¢ ×œ×Ø×’×¢, ×”×ž×—×©×‘×•×Ŗ שלנו, ×‘×–×Ø× ×‘×œ×Ŗ×™ פוהק, ×ž×©×Ŗ× ×•×Ŗ ×•×ž×Ŗ×—×œ×¤×•×Ŗ כל הזמן וכך גם רגשותינו ואפילו תאי גופינו. אין כאן שגרה בטוחה, הכל ×ž×©×Ŗ× ×”. כל הזמן.

זאת ××•×ž×Ø×Ŗ, אם כך, שאנחנו חיים את חיינו בצורה לא ×˜×‘×¢×™×Ŗ ואפילו באופן המנוגד לטבע. רובנו לא שמים לב לכך ובעצם מקדישים את ×ž×Ø×‘×™×Ŗ חיינו למאבק בטבע ×”×‘×œ×Ŗ×™ מנוצח- למאבק במצב ההפונטאני ×•×”×ž×©×Ŗ× ×” ×Ŗ×ž×™×“. במקום ×œ×”×™×•×Ŗ גמישים ×•×¤×Ŗ×•×—×™× לשינוי, ×”×§×Ø× ×™× ×•×ž××¤×©×Ø×™×, אנו הופכים ×œ×”×™×•×Ŗ נוקשים ומקובעים. נצמדים לכל דבר, מזדהים עם כל דבר- עם כל מחשבה או ×Ø×¢×™×•×Ÿ שעובר בראשינו, מזדהים עם כל רגש שעובר בנו, נצמדים ×œ×Ŗ×›× ×™×•×Ŗ וכשהן ×ž×©×Ŗ× ×•×Ŗ אנו ×ž×Ø×’×™×©×™× את הקרקע × ×©×ž×˜×Ŗ ×ž×Ŗ×—×Ŗ ×œ×Ø×’×œ×™× ×•. נצמדים ×œ×Ø×¦×•× ×•×Ŗ ולא ×ž××¤×©×Ø×™× לעצמנו ×œ×”×Ŗ×—×“×©, גם כשהרצונות ישנים ופגי תוקף עבורנו. אנו הופכים נוקשים- יש לנו תשובות ×ž×•×›× ×•×Ŗ, אנחנו לא ×¢×•×¦×Ø×™× ×œ×”×Ø×”×Ø ×‘×©××œ×•×Ŗ. אנחנו פשוט ×ž×¢×Ø×›×Ŗ של תגובות המקדישה את כל האנרגיה שלה ×œ×©×™×ž×•×Ø עצמי. חיים על אוטומט.

אם וכשאנו ×Ø×•×¦×™× ×œ×¢×©×•×Ŗ שינוי, או אם קורה שינוי, כדרכו של עולם, מה שקורה זה שבעצם 'נזרקנו' ×œ×Ø×’×¢ למצב הטבעי ×”××ž×™×Ŗ×™ שלנו. אבל, אנחנו לא יודעים זאת. ×ž×‘×—×™× ×Ŗ× ×• אין זה המצב הטבעי או ×”××ž×™×Ŗ×™ שלנו כבני אדם וכחלק מעולם הטבע אלא זהו מצב מאיים שדורש ×Ŗ×™×§×•×Ÿ בדחיפות. כל ×”×ž×¢×Ø×›×Ŗ שלנו × ×›× ×”×Ŗ ×œ×›×•× × ×•×Ŗ והיא עושה את כל מה ×©×¦×Ø×™×š כדי ×œ×©×ž×Ø את עצמה- וכדי ×œ×—×–×•×Ø למצב ×”×ž×•×›×Ø, הבטוח.

מה אנחנו עושים למשל? אנחנו מאשימים את x, אנחנו ××•×ž×Ø×™× שזה זמני, אנחנו ×‘×•×Ø×—×™× ×œ×Ø×—×ž×™× עצמיים, ללחׄ, להטרה, אנחנו עושים כל מני ×“×‘×Ø×™× שמכווצים אותנו ובעצם מחכים ופועלים כדי שהשגרה תשוב אל חיינו.

ובשגרה מה אנחנו עושים? עושים ככל ×©×‘×™×›×•×œ×Ŗ× ×• כדי 'לנהל את ×”×¢×”×§' במקום ×œ×—×•×•×Ŗ את החיים, ×œ×—×™×•×Ŗ ××•×Ŗ×, ×œ×”×™×•×Ŗ בהם. בעצם, אנו ×ž×•×•×Ŗ×Ø×™× על החיים בשביל הבטחון (שגם הוא 'פהאודו בטחון'). אנחנו עהוקים בלהנדה ×•×œ×Ŗ×›× ×Ÿ ×•×œ××Ø×’×Ÿ כדי שהכל יהיה כפי שאנחנו ×Ø×•×¦×™× שיהיה- ×‘×Ŗ×•×š ×”×ž×”×’×Ø×Ŗ ×”×ž×•×›×Ø×Ŗ לנו, ללא מטען חורג ולא ×ž×•×›×Ø.

אז מה ההצעה? (והפעם, יותר ×ž×Ŗ×ž×™×“- גם לעצמי) ×œ×”×Ŗ×ž×”×Ø למה שקורה, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, גם אם זה נתפה כקשה או כלא רצוי לנו. פשוט ×œ×”×Ŗ×ž×”×Ø. ×œ×¤×Ŗ×•×— את הידיים רחב רחב ולחבק את מה שבא, לההכים ×œ×—×™×•×Ŗ באופן טבעי עם שינוי ×ž×Ŗ×ž×™×“.

איך עושים את זה? ×”×™×™×Ŗ×™ רוצה ×œ×›×Ŗ×•×‘ כאן משהו בהגנון "קלי ×§×œ×•×Ŗ, פשוט עושים X,Y,Z.. וזה קורה.." אבל זה מה שהייתי רוצה וכמו שכבר נכתב כאן ×‘×“×Ø×›×™× שונות- אין טעם ×œ×—×™×•×Ŗ במה שאני רוצה אלא במה שיש. אז, הפעם, ×‘×Ø×©×•×Ŗ×›×, אשאיר את השאלה פתוחה. איך לא נאבקים ונלחמים במה שמגיע אל חיינו? איך ×ž×Ŗ×™×™×—×”×™× אל חיינו כאל ×Ŗ×¢×œ×•×ž×” ולא כאל נטל? איך ×ž×Ŗ×ž×”×Ø×™× למה שיש?

?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מהומנים *