ההו×Øים שלנו (פוהט למבוג×Øים)

א×Ŗחיל בכך שאומ×Ø ×©×‘×“×Øך כלל הו×Øינו ×Øוצים בטוב×Ŗינו. הם ×Øוצים שיהיה לנו טוב ושנגדל להיו×Ŗ אנשים עצמאיים ומצליחים.

בשם ה'טוב' הזה. בשם ה'הצלחה' הזא×Ŗ, הם עושים דב×Øים נפלאים אבל גם טעויו×Ŗ ×Øבו×Ŗ וקשו×Ŗ. המילים: טוב והצלחה כ×Ŗובו×Ŗ במ×Øכאו×Ŗ מכיוון שהן × ×Ŗונו×Ŗ לפ×Øשנויו×Ŗ ×Øבו×Ŗ.. לא ×Ŗמיד ה'טוב' וה'מוצלח' של אחד הוא הטוב והמוצלח של אח×Ø, גם אם האח×Ø ×”×–×” הוא בנו/ בי×Ŗו.

שנ×Ŗחיל? ני×Ŗן דוגמה נפוצה מגיל 7 (כל אחד יוכל לשנו×Ŗ או×Ŗה לדוגמה שלו) ונ×Øאה א×Ŗ ביטויה כעבו×Ø 20-30 שנה.

ילד בן 7 מפג×Ø ××—×Øי חב×Øיו לכי×Ŗה. לא מה×Ŗד×Ø ×œ×• כל נושא הכ×Ŗיבה- ק×Øיאה. בכי×Ŗה הוא מ×Ŗבייש, מפחד שהמו×Øה ×Ŗפנה אליו, מ×Øגיש שחלק מן הילדים צוחקים עליו, הוא אפילו מודאג. קשה לו. ממש. והו×Øיו? לעי×Ŗים יק×Øה שיחבקו וי×Ŗמכו ולעי×Ŗים ק×Øובו×Ŗ יק×Øה שבשם הדאגה שלהם- לשמו הטוב, לה×Ŗפ×Ŗחו×Ŗו, לע×Ŗידו.. הם יכעהו עליו, יאשימו או×Ŗו, ישפטו או×Ŗו, יגידו מילים קשו×Ŗ כמו: 'קח א×Ŗ עצמך בידיים' וה×Øי הוא ממש מנהה.. או כמו: 'אנחנו יודעים שא×Ŗה חכם- א×Ŗה פשוט לא משקיע' והוא ה×Øי כל כך מנהה. או אפילו כמו: 'לא יצא ממך שום דב×Ø'. 'וה×Øי הם המבוג×Øים'- חושב הקטן לעצמו- 'הם יודעי דב×Ø.. אם הם אומ×Øים, הם בטח יודעים. הדאגה שלי, מה×Ŗב×Ø ×ž×•×¦×“×§×Ŗ.. אני אפה!' אלו הדב×Øים ואלו ה×Ŗגובו×Ŗ ואלו המחשבו×Ŗ וזה הפצע. והפצע הזה- נשא×Ø.

הילד גדל לנע×Ø ×©×’×“×œ למבוג×Ø. הוא ממשיך לשמוע א×Ŗ דב×Øי הו×Øיו ב×Øאשו (א×Ŗ זה כל מי שהלך פעם לטיפול פהיכולוגי מכי×Ø ×‘×•×•×“××™..). אבל ג×Øוע מכך, הוא ממשיך לשמוע א×Ŗ דב×Øי הו×Øיו במציאו×Ŗ הקיימ×Ŗ. כי ה×Øי הם בד×Øך כלל חיים ויש להם מה לומ×Ø. הוא עדיין בנם, גם אם כב×Ø ××™× ×• ילד או × ×¢×Ø.

אז הנה הוא (או היא), בן 27 או 37, יושב עם הו×Øיו לקפה והם אומ×Øים לו היכן הוא טעה ומה לא עשה בהד×Ø ×•××™×š היה צ×Øיך להקשיב להם ועל פניהם אכזבה או ×›×¢×” או דאגה כי הם ה×Øי ×Øואים א×Ŗ ×¢×Ŗידו העגום של בנם.. כב×Ø ×ž×’×™×œ צעי×Ø ×Øאו זא×Ŗ. והאדם המבוג×Ø ×”×–×” שיושב מולם מ×Ŗכווׄ מחדש. הופך שוב לאו×Ŗו בן 7 ננזף ומבין שוב שהוא אפה!

ודווקא כב×Ø ×”×™×” בד×Øך מבחינ×Ŗו, × ×Øשם ללימודים, ה×Ŗחיל ×Ŗכני×Ŗ לעהק חדש או קבע ×Øאיון עבודה לכמה מקומו×Ŗ, אולי אפילו הכי×Ø ×‘×—×•×Øה או החליט עם איש×Ŗו כיצד להביא שינוי לחייהם ולחיי ילדיהם.. הוא בהחלט היה בד×Øך ועלה קושי, כמו שעולה ×Ŗמיד אצל כולם, ומיד ה×Ŗחילו הקולו×Ŗ ב×Øאש שאמ×Øו לו שהוא לא משקיע מהפיק ושלא יצא ממנו כלום ונגהו באנ×Øגיו×Ŗ שלו וכמעט הביהו או×Ŗו אבל הוא זכ×Ø. הוא זכ×Ø ×©×”×•× כב×Ø ×‘×•×’×Ø. הוא זכ×Ø ×©×›×‘×Ø ×”×•×›×™×— אח×Ø×Ŗ. הוא זכ×Ø ××Ŗ מה שאמ×Øה לו איש×Ŗו/ חב×Ø×Ŗו/ הפהיכולוגי×Ŗ שלו וזה × ×Ŗן לו כוח להמשיך..

ואז הוא הלך לש×Ŗו×Ŗ אי×Ŗם קפה. עם ההו×Øים. ושי×Ŗ×£ או×Ŗם. כי הם ה×Øי באמ×Ŗ אוהבים או×Ŗו וגם הוא- או×Ŗם. וישב שם ושמע וה×Ŗכווׄ והנה הוא בן 7 יושב נזוף בכהאו ומ×Øגיש.. אפה.

והוא כב×Ø ×ž×‘×™×Ÿ א×Ŗ הנזק שנג×Øם ויודע שזה לא עובד לטוב×Ŗו, ההיפו×Ø ×”×–×”. אבל הוא ממשיך ללכ×Ŗ אליהם ומה יעשה? ה×Øי הם הו×Øיו ומי יודע כמה זמן נשא×Ø.. וחשוב לכבדם.. – מה יעשה? יקום וילך? יפהיק לבק×Øם? לא יקשיב? הוא ×Ŗקוע! כל האופציו×Ŗ כואבו×Ŗ.

האם יש ד×Øך בה יוכל לשמו×Ø ×¢×œ עצמו ויחד עם זא×Ŗ על הקש×Ø ×©×œ×• אי×Ŗם? האם יש ד×Øך שלא ×Ŗפגע בו וגם לא בהם?

ומה יעשה עם ה×Ŗקווה הזא×Ŗ, עם הכמיהה האינהופי×Ŗ שיום אחד הם י×Ŗגאו בו כמו שהוא. יקבלו או×Ŗו. ככה. כי הוא הבן שלהם.

 

 

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *