החינוך כהזמנה למהע משו×Ŗ×£

נניח שאני נמצא×Ŗ בכי×Ŗה, ואחד ה×Ŗלמידים נו×Ŗן מכה חזקה ל×Ŗלמיד אח×Ø. הוא עשה זא×Ŗ כי הוא כועה. הוא לא שולט בכעהו, לא שולט ב×Ŗגובו×Ŗיו ואפילו לא מודע למה שמפעיל או×Ŗו. אני כמו×Øה, א×Øאה זא×Ŗ כה×Ŗנהגו×Ŗ ילדו×Ŗי×Ŗ ולא מ×Ŗאימה. ילד כזה היי×Ŗי ×Øוצה להש×Ŗיק, שי×Ŗאים א×Ŗ עצמו למהג×Ø×Ŗ. ה×Ŗנהגו×Ŗ כזו פשוט לא מקובל×Ŗ.

מה הוא חינוך?

דהבנ×Ŗ החיים פי×Øושה הבנ×Ŗ עצמנו. בזה ×Ŗחיל×Ŗ החינוך ובזה היומו. הפכנו א×Ŗ הבחינו×Ŗ וה×Ŗא×Øים לקנה מידה של אינטליגנציה, ופי×Ŗחנו מוחו×Ŗ מ×Ŗוחכמים העוקפים א×Ŗ השאלו×Ŗ העיק×Øיו×Ŗ בחיי אדם. אינטליגנציה היא היכול×Ŗ להכי×Ø ××Ŗ החשוב- א×Ŗ היש, ופי×Øושו של חינוך הוא לעו×Ø×Ø ×™×›×•×œ×Ŗ זו בעצמנו ובאח×Øים. על החינוך לעזו×Ø ×œ× ×• לגלו×Ŗ ×¢×Øכים נצחיים. להיו×Ŗ משוח×Ø×Ø ×ž×Ŗיאו×Øיו×Ŗ ודפוהים קבועים של חשיבה. לעזו×Ø ×œ× ×• לגלו×Ŗ א×Ŗ הע×Øכים האמ×Ŗיים על ידי חקי×Øה ללא דעו×Ŗ קדומו×Ŗ ובמודעו×Ŗ עצמי×Ŗ.ד (ק×Øישנמו×Øטי, דלגע×Ŗ במהו×Ŗד).

היי×Ŗכן שאיננו מכי×Øים א×Ŗ עצמנו?

הנח×Ŗ יהוד: ני×Ŗן להכי×Ø ××Ŗ העולם ד×Øך הכ×Ø×Ŗ עצמי. נהבי×Ø: אם אני ×Øואה א×Ŗ העולם ד×Øך המשקפיים שלי (היינו: הה×Ŗניו×Ŗ שלי, הדעו×Ŗ הקדומו×Ŗ שלי, ה×Ŗפיהו×Ŗ המוקדמו×Ŗ שלי, דפוהי החשיבה שלי וכו׳), אינני מודע×Ŗ למשקפיים האלה, לפחו×Ŗ לא ×Ŗוך כדי ×”×”×Ŗכלו×Ŗי ד×Øכם. אני בטוחה שהעולם הוא כפי שאני ×Øואה או×Ŗו. אם כן, איזה עולם אני מכי×Øה? האם אני מכי×Øה א×Ŗ הדעולםד? או שאני מכי×Øה א×Ŗ העולם ד×Øך המשקפיים Ā ×©×œ×™? בל×Ŗי נמנע הוא שאכי×Ø ××Ŗ העולם ד×Øך המשקפיים שלי. אבל, אולי יש אפש×Øו×Ŗ לה×Ŗוודע לצבע שהן מכניהו×Ŗ. אם א×Ŗבונן בעצמי בניהיון להכי×Ø ××Ŗ עצמי, יש היכוי שאוכל ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ העולם באופן יו×Ŗ×Ø ×©×œ× מהאופן בו אני ×Øואה או×Ŗו היום. המשקפיים יישא×Øו אבל, ×Øאשי×Ŗ- אני אהיה מודע×Ŗ לזה שהן שם ולהשפעה שלהן. ושני×Ŗ, אולי אצליח אפילו לנקו×Ŗ קצ×Ŗ א×Ŗ העדשו×Ŗ.

כמו×Øה או כמחנך, מה שיש בי זה מה שאעבי×Ø ×œ×Ŗלמידיי. אני מלא בה×Ŗניו×Ŗ, דפוהי חשיבה ודעו×Ŗ קדומו×Ŗ. כמובן שאינני יכול שלא להיו×Ŗ מי שאני, אך אני יכול להיעשו×Ŗ מודע להשפעו×Ŗ שאני מביא עמי, ואולי לנהו×Ŗ להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×”×Ÿ. מכאן נוכל לנהו×Ŗ להכי×Ø ××Ŗ עצמנו וא×Ŗ הע×Øכים האמ×Ŗיים שלנו. לא אלו שחונכנו עליהם, לא אלו שנחשבים לנכונים יו×Ŗ×Ø, אלא אלו שנובעים מ×Ŗוכנו הודו×Ŗ לה×Ŗבוננו×Ŗ ישי×Øה על עצמנו ועל העולם.

דוגמה: כשמישהו צועק עלי אני חושב×Ŗ שהוא אדם ×Ø×¢. כך לימד או×Ŗי ניהיון חיי. ב×Ŗפיהה שלי אדם ×Ø×¢ הוא זה שגו×Øם לי לה×Øגיש ×Ø×¢. לו היי×Ŗי מכי×Øה א×Ŗ הקושי שאני חווה כאש×Ø ×¦×•×¢×§×™× עלי, אולי היי×Ŗי מנהה, למ×Øו×Ŗ הקושי, לבדוק מה עוד ני×Ŗן לגלו×Ŗ על האדם הזה. ואז אני לא ×Ŗקועה ×Øק ב×Ŗפיהה שלי, יש לי יכול×Ŗ לה×Øחיב קצ×Ŗ א×Ŗ הי×Øיעה. לצא×Ŗ מה׳אני׳, לצא×Ŗ מה׳שלי׳ ול×Øאו×Ŗ דב×Øים אח×Øים. ה׳אני׳ וה׳שלי׳ הללו בעצם מו×Øכבים מניהיון העב×Ø ×©×œ×™, מכל מה שקיבל×Ŗי מההביבה, מה×Ŗ×Øבו×Ŗ, מהחב×Øה ומהו×Øי בעיק×Ø. אם אפנים זא×Ŗ, אולי אצליח ל×Øאו×Ŗ גם מ×Ŗח×Ŗ לכל אלה, מה אני באמ×Ŗ, ולמשל, מה מעניין או×Ŗי. אם למד×Ŗי שהכי כדאי להיו×Ŗ עו×Øך דין. שזהו מקצוע מכובד, המעיד על יכולו×Ŗ גבוהו×Ŗ ומזכה א×Ŗ בעליו בכבוד מן החב×Øה וכו׳. אבל, אני בעצם ×Øוצה להיו×Ŗ גנני×Ŗ (גנן). יש לי משיכה מיוחד×Ŗ לצמחים ולפ×Øחים, אני אוהב×Ŗ א×Ŗ ה×Øיח והמגע של האדמה, בעצם אני יכולה להיו×Ŗ גנני×Ŗ מעולה. אבל חונכ×Ŗי להיו×Ŗ עו×Øכ×Ŗ דין וזה מה שאעשה בלי לדע×Ŗ אפילו מה החלום שלי. אם היי×Ŗי לומד×Ŗ לזהו×Ŗ א×Ŗ זה Ā ×©×‘בי×Ŗ שבא×Ŗי ממנו ה×Ŗייחהו בכבוד לאנשים שלבשו חליפו×Ŗ ודיב×Øו בשפה ×Øשמי×Ŗ, ואנשים המכו×Ŗיים עשו עליהם ×Øושם גדול, היי×Ŗי יכולה להבין שי×Ŗכן שזה לא באמ×Ŗ החלום שלי. ואז, יכול להיו×Ŗ שהיי×Ŗי יכולה ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ האהבה שלי לצמחים כפוטנציאל ב×Ø ×ž×™×ž×•×© והיי×Ŗי יכולה לחוו×Ŗ חיים של עשייה מ×Ŗוך אהבה והנאה.

× × ×”×” לעשו×Ŗ ×Ŗ×Øגיל- לעצום א×Ŗ העיניים ולא לחשוב על כלום. הצלחנו? למעשה, אף אדם לא מצליח שלא לחשוב על כלום בכל ×Øגע שיחליט. × × ×”×” ×Ŗ×Øגיל נוהף- לא משנה מה אנחנו ×Øואים או שומעים, לא נביע ×›×¢×”. האם אפש×Øי הדב×Ø? אף אדם לא יכול למנוע מכעהו לה×Ŗעו×Ø×Ø. אין לנו שליטה על ×”×›×¢×”. אם אני כמו×Øה מזהה א×Ŗ הדב×Øים האלה ב×Ŗוך עצמי, אז איך א×Ŗ×™×™×—×” ל×Ŗלמיד שלא שולט בכעהיו? אכעה עליו או אעניש או×Ŗו? י×Ŗכן שזה יג×Øום לו להפהיק ה×Ŗנהגו×Ŗ זו, אבל הוא לא ילמד מכך כלום. אופציה אח×Ø×Ŗ היא לזכו×Ø ×©×–×” קו×Øה גם אצלי. כך אוכל לגש×Ŗ אל הילד עם אהבה גדולה, כי גם לי היה מאוד קשה ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ עצמי בחוה×Ø ×”×©×œ×™×˜×” שלי. כמה היי×Ŗי זקוקה בזמן הזה לחיבוק, שמישהו יגיד לי ׳א×Ŗ בהד×Ø׳. אם אוכל לה×Ŗמודד עם מצבי שלי, לקבל ולהכי×Ø ×‘×›×¢×”×™× ובפחדים שלי, במקום להדחיק או×Ŗם, לשנוא או×Ŗם, לא לקבל או×Ŗם, ובכך בעצם לא לקבל א×Ŗ עצמי. במצב כזה, אין היכוי שאקבל א×Ŗ הילד שהביע ×›×¢×”. ואיך אחנך ילד בלי לקבל או×Ŗו? למה אחנך או×Ŗו? לב×Øוח מעצמו בניהיון לה×Ŗאים לחב×Øה?

מדוע אנו בכלל שואלים שאלו×Ŗ על חינוך? ה×Øי זה בגלל שאיננו מ×Øוצים מהעולם, מהחב×Øה, מה×Ŗ×Øבו×Ŗ כפי שהיא היום. אנחנו ×Øוצים ללמד א×Ŗ הילד שיחשוב באופן עצמאי. שיהיה הוא.Ā ××š חשיבה עצמאי×Ŗ ×Ŗוכל להיוולד בילד ×Øק אם הוא יפגוש במו×Øה שחושב באופן עצמאי, או לפחו×Ŗ מודע לזה שהוא כבול לה×Ŗניו×Ŗיו ו"משקפיו". כך יכול להיווצ×Ø ×—×™× ×•×š מ×Ŗוך שי×Ŗוף. חינוך הדדי למו×Øה ול×Ŗלמיד. מהע משו×Ŗ×£! דב×Ø ×–×” י×Ŗ×Øום לפי×Ŗוח הביבה חיובי×Ŗ ואווי×Øה נעימה. לדוגמה: ×Ŗלמיד שמפחד מדע×Ŗ קהל ולכן נכשל בה×Øצאה בעל פה שנ×Ŗן מול הכי×Ŗה. אני לא אש×Ŗ×£ או×Ŗו בעובדה שגם אני הובל×Ŗ מפחד קהל, מפני שאני מפחד×Ŗ שאם ה×Ŗלמיד ידע א×Ŗ החולשה שלי הוא ינצל או×Ŗה ל×Ø×¢×Ŗי. בכך אלמד או×Ŗו לפחד מכך שחולשו×Ŗיו יחשפו, הוא יפחד מהחולשו×Ŗ שלו, הוא יימנע, הוא יפחד מעצמו. הוא לא יוכל להיו×Ŗ הוא. הוא יב×Øח מעצמו. ×Ŗפקיד המחנך הוא להחזי×Ø ××•×Ŗו אל עצמו- לש×Ŗ×£ או×Ŗו בפחדים שלנו ובד×Øך בה אנו מ×Ŗמודדים אי×Ŗם. בכך נלמד או×Ŗו לקבל א×Ŗ הפחד, לה×Ŗבונן בו, לשאול שאלו×Ŗ בנוגע אליו וכו׳.

אם ×Ŗלמיד שיק×Ø ×œ×™, ב×Øוב המק×Øים אלמד א×Ŗ ×¢×Øך היוש×Ø ×›×¢×Øך חיצוני. אם הילד יוכל לחזו×Ø ×¢×œ דב×Øי במילו×Ŗיו שלו בהקש×Øים שונים ואף י×Øאה הש×Ŗדלו×Ŗ לנהוג ביוש×Ø- × ×Øאה זא×Ŗ הצלחה גדולה מאוד. אבל לא יכולה להיו×Ŗ כאן הבנה עמוקה ואמי×Ŗי×Ŗ של הילד, מפני שמה שלימד×Ŗי או×Ŗו זה להמוך עלי ועל ה×Ŗכנים שאני מביאה אי×Ŗי. לעומ×Ŗ זא×Ŗ, אפש×Ø ×œ×œ×•×•×Ŗ א×Ŗ הילד ב×Ŗהליך בו יגלה א×Ŗ ההיבה לכך ששיק×Ø. אוכל להפ×Ø ×œ×• על מק×Øה בו גם אני שיק×Ø×Ŗי. גם ×Ŗלמידים אח×Øים יוכלו להפ×Ø ×¢×œ עצמם. והנה יצ×Ø×Ŗי ×Øצון לחקו×Ø ×•×œ×’×œ×•×Ŗ מ×Ŗוך אמפ×Ŗיה ושו×Ŗפו×Ŗ ולא מ×Ŗוך פחד ושיפוטיו×Ŗ (ה×Øי אם אגנה זא×Ŗ, לכל היו×Ŗ×Ø ××¦×•×Ø ××¦×œ הילד פחד, וה×Ŗנהגו×Ŗו בע×Ŗיד ×Ŗהיה מבוהה×Ŗ על פחד זה). עכשיו אפש×Ø ×œ×‘×“×•×§ גם כיצד השק×Ø ×ž×©×Ø×Ŗ או×Ŗנו ואיפה הוא יכול לפגוע בנו, מה קו×Øה כאש×Ø ×× ×—× ×• בצד השני של המ×Ŗ×Ø×” וכו׳. מ×Ŗוך חקי×Øה כזא×Ŗ, הילד יוכל לבחו×Ø ×‘×¢×Øך זה בעצמו, מ×Ŗוך עצמו ולא מ×Ŗוך כפייה או בטחון במקו×Ø ×—×™×¦×•× ×™. אם יבח×Ø ×‘×¢×Øך זה מ×Ŗוך עצמו- יהיה שלו ל×Ŗמיד.

מה היא הכ×Ø×Ŗ עצמי? האם היא אמונה למישהו שאומ×Ø ×œ×™ דב×Øים על עצמי?

מה מעו×Ø×Ø ×Ŗבונה? האם הידע עושה זא×Ŗ, או שמא ה×Ŗבוננו×Ŗ והקשבה? אם נלמד לה×Ŗבונן בעצמנו (במחשבו×Ŗינו, ×Øגשו×Ŗינו ו×Ŗחושו×Ŗינו) וכן לה×Ŗבונן בכל מה שקו×Øה הביבנו, נוכל להעבי×Ø ×’× ל×Ŗלמידים יכול×Ŗ זו. בינינו לבין ה×Ŗלמידים ייווצ×Ø ×§×©×Ø ×©×œ שו×Ŗפו×Ŗ למהע. שני אנשים הולכים ביחד באו×Ŗו המהע ā€“ מהע החיים. המו×Øה קצ×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×ž× ×•×”×” במהע מאש×Ø ×”×Ŗלמיד, ולכן השו×Ŗפו×Ŗ במהע- היא החינוך. וזה יכול לק×Øו×Ŗ ×Øק כאש×Ø ×™×© לגיטימיו×Ŗ למחשבו×Ŗ ול×Øגשו×Ŗ שלי, ומ×Ŗוך זה למחשבו×Ŗ ול×Øגשו×Ŗ של ה×Ŗלמיד.

Ā ×“האם העיוו×Ø ×™×›×•×œ לעזו×Ø ×œ××—×Øים לחצו×Ŗ א×Ŗ הנה×Ø?ד (ק×Øישנמו×Øטי). ה×Øעיון הוא ללמד א×Ŗ המו×Øים כיצד ל×Øאו×Ŗ, כיצד לה×Ŗבונן, כיצד להקשיב, כדי שהם יוכלו להעבי×Ø ×–××Ŗ ל×Ŗלמידים. לא א×Ŗ ה׳מה׳ שלהם- לכל אחד יש א×Ŗ הנה×Ø ×©×œ×•- אלא א×Ŗ ה׳איך׳, כדי שלכל אחד ×Ŗהיה האפש×Øו×Ŗ לחצו×Ŗ א×Ŗ הנה×Ø ×©×œ×•.

 

Ā 

[בהו×Øאה- הכ×Ø×Ŗ העצמי ×Ŗגלה לי א×Ŗ הכוחו×Ŗ שיכולים לש×Ø×Ŗ או×Ŗי בלמידה. אדע ללמוד באופן הנכון ביו×Ŗ×Ø ×¢×‘×•×Øי.]

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *