חשבו רגע: מה אם כל מה שקורה לנו, או מסביבנו הוא שיקוף של מה שקורה בתוכנו. מה אם כל מה שאנו עדים לו הוא מה שקורה בתוכנו והוא מגיע מפני שהגיע זמנו להתעדן, כחלק מתהליך ההתפתחות והצמיחה שלנו. המאמר הבא מנסה להביא את הרעיון הזה באופן פשוט ובהיר וגם נותן עצות להולכים בדרך.

חלק א'

שיקוף הוא תהליך בו המקשיב מחזיר לדובר את הדברים שאמר בנוסח שונה. הוא יכול להיות מילולי או פיזי (שפת גוף). ההדהוד הזה מאפשר לדובר להרגיש שהוא קיים ונשמע ומובן- שיש כאן מישהו שמקשיב באמת לדבריו ויכול להבינם ולהכילם. לפיכך, הוא מאפשר לדובר להבין ולהכיל יותר את עצמו, את רגשותיו ואת הדברים שהוא מביא איתו. ואף יותר מכך, הדובר יכול כעת להיות עם התכנים אותם הוא מעלה- השיקוף של המקשיב מאשר במובן מסויים את קיומו של הדובר ואת הדברים הנאמרים- נותן להם לגיטימציה להיות. ובאשר כך, המקשיב הוא גם המשיב- זה שמשיב לדובר את עצמו. יש כאן אמירה ברורה ש'זה בסדר להיות מי שאתה וכפי שאתה' דבר זה מאפשר לדובר גם כן להסכים להיות עם מה שיש בו.

בדרך כלל בתהליך כזה של דובר ומקשיב המשקף/ משיב לו את עצמו ואת דבריו, מגיעה מצד הדובר גם הוקרה והודיה לאותו מקשיב על כל הדברים המצויינים כאן.

במצב זה, של הכלה, הבנה וקבלה (הסכמה להיות עם מה שיש)- שחרור יכול להגיע.

עד כאן רובנו מכירים, חווים ומבינים את הדברים שנכתבו. אם לא דיברנו/ קראנו על חומרים בנושא נרגיש כעת הקלה על כך שמישהו שיקף לנו משהו שידענו בתוכנו ולא ניסחנו לעצמנו וזה נהדר.

חלק ב'

ובכל זאת, רציתי להביא כאן דבר נוסף: מה אם ה-כ-ל שיקופים? מה אם כל מה שאנחנו רואים, כל מה שקורה לנו, הוא שיקופים? יש שיקופים רחוקים יותר, עמומים ויש ברורים וחזקים. מה אם העולם מהדהד את מה שיש בנו?

מה אם, כפי שכתבתי למעלה, מטרות השיקוף, או תוצאותיו, הן: "..הכלה, הבנה וקבלה (הסכמה להיות עם מה שיש)" עד ששחרור יכול להגיע.

אנסה להסביר בעזרת דוגמה של שיקוף מהסוג הברור והחזק: נניח שחוויתי בתקופה האחרונה באופן מפתיע (לא משהו שנמצא בחיי היומיום שלי) יחס אלים או תוקפני מצד מישהו. אני מתבוננת בהיבטים נוספים של חיי ומגלה גם שם אלימות ברמות שונות- שכן שמתנהג באגרסיביות כלפיי או בנוכחותי, עדות למריבה אלימה של אנשים ברחוב בזמן שעברתי שם במקרה, מקרה שחוותה בתי בביה"ס.. אני שמה לב שהיבטים רבים של אלימות עולים עכשיו בחיי. מה אם אלו הם שיקופים?

בעצם, בתפקיד המקשיב (והמשיב) יהיה העולם ובתפקיד הדובר תהיה אני. אז המקשיב מחזיר אליי (=הדוברת) את הדברים שקיימים בי, כך הוא עוזר לי להכיל ולהבין אותם יותר. אם אלימות היא חלק משמעותי מחיי כרגע- כנראה שאני עוברת איזושהי התמרה בנושא זה- הנושא יצא מהאיזורים הלא מודעים, הלא מוכלים והלא מובנים בי- אל האור. כעת הוא על פני השטח ואני יכולה לעבד אותו ולעבוד איתו. הדבר מאפשר לי להיות עם התכנים הללו. ואם אבינם ואסכים להיות איתם- שחרור יוכל להגיע.

הרעיון הוא, שבכל פעם עולים תכנים אחרים בחיינו. מדוע הם עולים? הם עולים מפני שאנחנו עולים- מתפתחים, מתרחבים וצומחים. כעת הוא הזמן לראותם, לקבלם ולשחררם. הפעם התוכן יכול להיות אלימות, בפעם הבאה יהיה צמצום/  בטחון/ שליטה/ אמון/.. הרשימה ארוכה והכל בה אפשרי. עבודה עם התוכן שעולה תאפשר לי להתפתח.

ככל שהתוכן בולט יותר ומשמעותי יותר כך סביר להניח כי הוא בולט על רקע השונה- זאת אומרת ששינוי וצמיחה משמעותית כבר התהוו אבל התוכן הזה עוד לא עובד כהלכה או באופן מספק- הוא נשאר מאחור ואיננו מתאים עוד לחיינו העכשויים, על הרקע הזה הוא בולט והעולם משקף לנו אותו בדרכים שונות ומאלץ אותנו להכילו, להבינו, לעבד אותו ולעדן אותו עד שיגיע לרמת הוויתנו הנוכחית ונוכל להתקדם הלאה.

אם תוכן חוזר שוב ושוב בחיינו- סימן שעלינו לעבוד איתו: להכיל, להבין, לקבל/ להסכים (אני לא כותבת לשחרר מפני שהוא תוצאה של כל אלה- הוא לא משהו שאנחנו 'עושים'). נוכל לשים לב לתכנים שהולכים וחוזרים בעוצמות הולכות ונחלשות- סימן ש'ניקינו' את הרוב ובכל זאת נשארה שם עוד עבודה. אם העוצמות מתחזקות- כנראה שאנחנו יכולים להכיל יותר ויותר, להתקרב לליבה של הנושא יותר ויותר.

חלק ג'

אז מה עכשיו? עכשיו כדאי לעצור ולהפנים. כי בדרך כלל, כשמגיעים אלינו תכנים לא נעימים אנחנו רוצים לברוח מהם. לעצום את עינינו. אנחנו כועסים, רוטנים, מתלוננים, מרחמים על עצמנו. אנחנו מאחלים לעצמנו צמיחה אך כשהיא מגיעה אנו מבכים את בואה, מנסים לדחותה, להדוף אותה.

במקום לתייג את השיקופים הללו כמעמסה כדאי שנתייג אותם כשיקופים- כי הם בעצם משקפים לנו את הנושא. את המקום עימו אנחנו עובדים כרגע, את הדבר שמבקש להיות מוכל ומובן. אנחנו בכל מקרה שם- זה בסה"כ שיקוף של תהליך שמתרחש ממילא ואיננו תלוי בנו. כל מה שאנו יכולים לעשות זה להיות מודעים אליו ולהסכים לקבלו כפי שהוא (גם הוקרה לא תזיק כאן- הודיה על כך שיש לי הזדמנות לפגוש את ההיבט הזה ולעדן אותו..)

ואז, יבוא גם השחרור.

(בסוגריים חשובים אוסיף כי אם 'הכל שיקופים' אז גם הדברים היפים הנעימים בחיי הם שיקופים שלי. הטבע, האהבה, ההצלחה, השמחה, החברות וכו'- את השיקופים הללו אנו בדרך כלל מקבלים ולעיתים אפילו מוקירים. כדאי בכל זאת, שנהיה מודעים לכך שהם שיקופים שלנו..).

*תודה לליאת שכטר, חברתי, על העלאת הנושא והתובנות

הכותבת היא מאמנת טרנספורמטיבית (טיפול רגשי ואימון אישי) מנחת סדנאת. ליצירת קשר לחץ כאן