מוטו לחיים ב- 3 חלקים

הלל הזקן נקרא זקן לא בשל גילו כי אם בשל חכמתו הרבה. במסכת אבות מופיע המשפט היקר שהעניק לנו. משפט שיכול להיות מוטו לחיים- קו מנחה. ואם נפעל על פיו, יהיו חיינו לטובה.

במאמר זה אציג את המשפט על שלושת חלקיו, ואבדוק מה יכולה להיות משמעותם בחיי היומיום.

חלק 1: אם אין אני לי, מי לי?

ניתן לפרשו בכמה דרכים. בפשטות, מפרשים זאת כך: אם אני לא אדאג לעצמי מי יעשה זאת במקומי. אנסה להעמיק ולומר שהדאגה היא לאו דווקא במובן החומרי ו/או החיצוני (כולל חברתי כו') מפני ששם אם אין אני לי יכול להיות אבי או אמי לי או אחי או מישהו אחר הממלא עבורי את החסר. אבל, באופן פנימי- אם אין אני לי, אף אחד לא יוכל למלא את החסר עבורי.

יש כאן משמעויות רבות כל כך שאפשר לראות אם רק נאפשר לעצמנו להיות עם זה. אנסה להביא את 4 החשובות ביותר לדעתי:

  • אם אני לא אסכים או ארצה לראות את עצמי- את מה שיש בי/ מפעיל אותי/ את התגובות שלי/ רגשותיי..- אף אחד לא יוכל לעשות זאת עבורי.
  • אם אני לא אוהב את עצמי/ אקבל את עצמי- אף אחד לא יוכל לעשות זאת עבורי.
  • אם לא אעבוד כדי להתקדם לעבר הגשמת הייעוד שלי, מי יכול לעשות זאת עבורי?
  • אם לא אשפר את מידותיי. למשל, אעשה מעשים טובים, אתחשב בזולת וכו'- אף אחד לא יעשה זאת בשבילי וזה מחבר אותנו לחלק השני.

חלק 2: כשאני לעצמי, מה אני?

בתקופתנו עולה קול שיכול להבהיר את המשפט הזה- קול שמדבר על אחדות. האם הלב כשלעצמו או הראש כשלעצמו או הרגל כשלעצמה.. יש להם משמעות? ועל אותו משקל- כשאני לעצמי- מה אני? מה אני כשאני בלי העולם? כשאני לעצמי בלבד?

המשפט הזה לוקח אותנו למקום שרואה את האני כשלם שהוא חלק משלם גדול יותר. אין ספק שהוא לוקח אותנו לראייה חברתית, אולי גם לעשייה חברתית (שלא חייבת להיות שום דבר שיש לו שם כזה אלא יכולה להתבטא בדברים קטנים של יומיום: חיוך, עזרה לזולת..).

חלק 3: אם לא עכשיו, אימתי?

השאלה הזאת יכולה לעמוד בפני עצמה או להיות נדבך חשוב בבניין הזה. כשאלה בפני עצמה- היא מזכירה לי את 'קרפה דיים' של הורטיוס- 'לקט את היום' משמעותו. או משהו זן בודהיסטי האומר שכל מה שיש לנו הוא את הרגע הזה ואם לא עכשיו- לא יהיה זמן אחר. העכשיו הוא כל מה שיש. וכל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא בעכשיו. אולי זה נשמע מסובך אבל, יתכן שזה מפני שאיננו רגילים לפשטות שיש פה. נסיון אחרון: אינני יכול לחיות בעבר או בעתיד- אני יכול לחיות רק ברגע הזה.

אם נתייחס למיקומו של המשפט הזה בפסוק- זהו המשפט האחרון, אפשר יהיה לומר: כעת, כשאני יודע שעלי ורק עלי מוטלת האחריות ושאחריות זו היא כלפי עצמי וגם כלפי הסביבה והעולם שאני חלק ממנו, כשאני יודעת את שני העיקרים הללו אני עלולה לדחות אותם באמתלה שזה לא הזמן המתאים. הלל הזקן מבטל אפשרות זאת באומרו שאין זמן אחר לעשות זאת מלבד הרגע הזה.

כלים שלובים הם שלושת חלקי המשפט ולא יוכלו להתקיים האחד ללא השני. והתשובות בגוף השאלות:

" אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?"

אם בזקנה נמדדת החכמה כי אז היה זקן מאין כמותו הלל הזקן.

 

ניתן באהבה,

כרמית אוזן, פסיכותרפייה מבוססת מיינדפונלנס, אימון אישי, הנחיית סדנאות

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *