אתם מכירים את השיר. מזמינה לקרוא את המילים תוך כדי הקשבה לשיר.
מה קורה כשאנחנו מקבלים את החלקים שהשארנו בגלות, בצל? החלקים בנו שאנחנו מתכחשים להם, מפחדים/ שונאים/ נגעלים מהם?
מה שקורה זה שאנחנו צומחים. שמערכות היחסים שלנו מתחזקות. שאנחנו מרגישים סיפוק ואהבה.
עוד הרבה אפשר להגיד על החלקים הללו ועל העבודה היקרה איתם. אוסיף כרגע רק שאפשר לזהות אותם ע"י שנשים לב למה שהוא בלתי נסבל עבורנו אצל בני הזוג שלנו. ילדינו או אנשים אחרים. אלו החלקים שאנחנו שולחים לגלות.
וכמו בשיר של פוליקר הם יכולים, אם רק נסכים לקבלם, להיות לנו אפילו כנפיים! אותי זה מרגש..
