ים המחשבו×Ŗ

המחשבו×Ŗ ×Ŗמיד יבואו. ×Ŗמיד יהיו. הן חלק מהמע×Øכ×Ŗ הזו שנק×Øא×Ŗ ׳אני׳. מה שלא חייב להיו×Ŗ הוא בזבוז האנ×Øגייה המאהיבי עליהן. הדיאלוג אי×Ŗן. הן יכולו×Ŗ להיו×Ŗ ואני יכולה להיו×Ŗ. אין חובה להגיב עליהן. ואז, הן באו×Ŗ והולכו×Ŗ, כמו גלים.

הדימוי לגלים. אני בים, ב×Ŗוך המים. גלים שקטים מזיזים א×Ŗ גופי בעדינו×Ŗ. אם אני שוחה או ב×Ŗנועה- הבי×Ø ×©×œ× אחוש בכך כלל. אם אני עומד×Ŗ במקום, י×Ŗכן שאשים לב לכך. גלים גדולים יטלטלו או×Ŗי חזק. אשים לב אליהם גם אם אשחה. הבי×Ø ×œ×”× ×™×— שאפילו יפ×Øיעו לשחייה או יאלצו או×Ŗי לשנו×Ŗ א×Ŗ ההגנון, א×Ŗ הקצב וכו׳. גלים הוע×Øים במיוחד יכולים אפילו לאיים על חיי, להטביע או×Ŗי, להשאי×Ø ××•×Ŗי ללא אווי×Ø ×œ× ×©×™×ž×”. ויש אפש×Øו×Ŗ נוהפ×Ŗ

אני מחוׄ למים. אני צופה. ים שקט. ים הוע×Ø. גלים.

האם זה אפש×Øי?

האם אני יכולה לשים לב לכך שאני בים ולבחו×Ø ×œ×¦××Ŗ ממנו?

האם אפש×Øי שאכנה לים ×Øק כשאני ×Øוצה בכך?

האם אני יכולה לשב×Ŗ על החוף?

האם אני יכולה להיו×Ŗ אחד עם המים?

פשוט

להיו×Ŗ

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *