כיצד בוחרים בן זוג

 

זוג ציפורים

בתחילת שנות השלושים שלי ביקשתי לעצמי זוגיות יציבה וטובה. כזו שתוביל ליצירת משפחה מאושרת. מישהי אמרה לי אז שכדאי לי לכתוב אלו תכונות/ כישורים חשוב לי שיהיו בבן הזוג המיוחל. זו הייתה עצה טובה ולאחר מחשבות והתחבטויות רבות מצאתי את עצמי כותבת דבר אחד בלבד

: טוב לב. שיהיה לו לב טוב. לב זהב שכזה, שיתבטא ביחס שלו אל העולם, לאנשים, לבעלי חיים, ביחס שלו לכסף, להוריו ולבני משפחתו. יכולתי לכתוב כאן עוד דברים רבים אבל, משהו בי רצה לתת בלעדיות לטוב הלב הזה שנראה לי נדיר באותה תקופה.

אז.. איך בוחרים בן זוג? שאלה חשובה כל כך. כתיבת הדברים החשובים לי בבן הזוג נראית לי התחלה מצויינת. מכווננת. ולא חייבים לבחור בדבר אחד בלבד. אפשר אפילו להגדיל ולעשות וליצור ממש חזון. ההמלצה שלי: לדמיין יום/ שבוע בחיי המשפחה שלי עם בן הזוג האידאלי ולאחר שנתתי לעצמי חופש מלא לדמיין ולכתוב- לקרוא שוב את הדברים ולבדוק מה ניתן להסיק מכך על בן הזוג שאני רוצה. אם כתבתי לדוגמה שבערב נבשל יחד ארוחת גורמה- חשוב לי שבן הזוג שלי יהיה יצירתי ויאהב לעבוד ביחד. אם כתבתי שבבוקר אנחנו מתרגלים ביחד מדיטציה- חשוב לי שעולם הרוחניות לא יהיה זר לו וגם אם לא ממש יהיה במרכז חייו, לפחות לא ישלול אותו בזלזול (שימו לב לדיוקים שכאלו בהבחנה. הם חשובים). דוגמה נוספת, פעם בשבוע בשעות הערב אני יוצאת עם חברות- חשוב לי שיהיה אדם שמאפשר חופש ומעוניין בעצמו בחופש.. וכן הלאה.

אני מוצאת כאן צורך לסייג מעט את הפסקה הקודמת. או אולי לפתוח ולאוורר אותה לאפשרויות נוספות. ואני אסביר: לא תמיד אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים. זה יכול לנבוע מכך שאנחנו כל כך רגילים לחיות לבד שאנו לא באמת יודעים איך נהיה ומה נרצה בזוגיות. זה יכול לנבוע מהפחד לרצות- אם אדמיין ואכתוב- זה סימן שאני רוצה ואם אני רוצה באופן מוצהר כל כך ולא אשיג- הפגיעה תהיה גדולה וכואבת יותר. זה יכול לקרות בגללל מערכת או מערכות יחסים כושלות שחוויתי בעבר ואפילו בגלל מערכת יחסים כושלת שחוויתי כילדה, בבית הורי. וזה יכול להיות גם בגלל שאני לא באמת מכירה את עצמי. בנושא הזה כדאי להתמקד עוד קצת לפני שנחזור לענייננו, מפני שהוא מהותי גם לנושא זה (כמו לכל!! נושא אחר בחיינו ובפרט נושאים העוסקים במערכות יחסים).

מה זה אומר שאני לא באמת מכירה את עצמי? ברמה השטחית (אך החשובה)- מה באמת שלי מ'כל- הסיפור- הזה- על- איך- שבן- זוג- צריך- להיות'. זאת אומרת, מה מכל זה חשוב לי באמת ומה שייך לאיך שזה נראה בעיניי אחרים. אחרים כלשהם, אחרים הקרובים לי, כמו חברים, בני משפחה, הורים.. מה חשוב לי ומה רק נראה לי שצריך להיות חשוב. וגם, מה נראה לי חשוב ברמת העקרון- כי זה עקרוני! ומה חשוב לי- כי זה חשוב לי! עקרונות לא מביאים אותנו קרוב כל כך אל עצמנו. כדאי להניח אותם בצד כשמדובר בדברים חשובים (תזכירו לי מתישהוא לכתוב על זה בבקשה:).

ברמת עומק, או ברמה מהותית וקצת קשה יותר לדיוק ולעבודה (אם כי אפשרית לגמרי), זה אומר שלא תמיד אני יודעת מה מזין את הרצונות או את הנטיות שלי. יכול להיות שאני מבקשת לעצמי דמות הזהה לדמותו של אבי או בדיוק להיפך- המנוגדת לה. יתכן מפני שזה הדימוי החזק ביותר שיש לי לזוגיות- גם אם אבי היה אדם שלא הכיל למשל, את רגשותיו ואת רגשות האנשים סביבו, שנטה להתפרצויות זעם או לביקורת קטלנית ועדיין אחפש לי אדם כמוהו מפני שזה המודל שאני מכירה. יכול מאוד להיות שלא אהיה מודעת לכך בכלל. אבל אדם מכיל ורך כלפי הסביבה שאומר את דבריו בצורה נעימה ותומכת יראה לי נשי מדי, לדוגמה. זאת אומרת שהמודלים שנבנו בתוכי בילדותי יכתיבו לי, בדרך כלל באופן לא מודע, את הרצונות שלי בבחירת בן הזוג ולא תמיד הם יהיו בטובתי (לפחות בעניין הזוגי.. כי הרי הם תמיד יהיו בטובתי מפני שאלו מודלים שעלי להתבגר ולהתפתח דרכם ומערכות יחסים הן הדרך שלנו להתפתח- לכן, כאשר מערכת היחסים היא כואבת או שיש בה חלקים שאינם בריאים- היא מאפשרת לי להתפתח אל מעבר למבנים אישיותיים אלו, שנלמדו בילדותי והתבססו במהלך חיי. ולכן, בכל מקרה, היא מבורכת). ובכל זאת, אם בחירת בן הזוג היא משמעותית עבורי ואינני רוצה לבחור בעיניים סגורות לגמרי- עלי להכיר את עצמי. לדעת מהן אותן אמונות ודפוסים שמנהלים את חיי ואני מתייחסת אליהם כ'ככה זה'. אפשר להעזר כאן במישהו מקצועי או בחבר/ה שיכול/ה להקשיב באמת ושאני יכולה להיות איתו/ה בכנות אמיתית. ולדבר על הדברים הללו, להעלות אותם קצת יותר למודעות. על הפחדים מילדות ומהיום, על מערכת היחסים בין הורי ואיך שסיגלתי עצמי אליה, על התייחסותם של הוריי אלי ועל מה שאני ממשיכה משם עד היום וכו'.

אז אנחנו מכירים טוב יותר את עצמנו וגם כתבנו חזון, והוצאנו ממנו את מה שחשוב שיהיה בבן הזוג שלנו עבורנו. נשארו עוד שני דברים ממש חשובים:

להאמין שזה יכול לקרות לנו. ממש להאמין שאנחנו נמצא את האדם הנכון לנו בדיוק בזמן הנכון. אפשר לומר- לסמוך על משהו אחר, גבוה מאיתנו, שמסדר את הדברים בדיוק כפי שנכון לנו. מן סדר עולמי שכזה..

ולצאת לדרך עם לב פתוח. פתוח ממש.. כמו שער רחב שמאפשר להמון אור לצאת דרכו ולהכנס ממנו. יש ביטוי יקר האומר: "בלב שלם ובנפש חפצה", זוהי מנטרה אמיתית היכולה ללוות אותנו בדרך זו.

המון בהצלחה:)

 

 







הכותבת היא מאמנת טרנספורמטיבית ומנחת סדנאות.
ליצירת קשר לחץ כאן