לבי במז×Øח ואנוכי בהוף מע×Øב

אני הולכ×Ŗ על חוף הים. אינני שמה לב לחול ×Ŗח×Ŗ ×Øגלי. ×Øאשי עהוק במקומו×Ŗ אח×Øים. אני נזכ×Ø×Ŗ. אני ×Øוצה לחוש א×Ŗ החול. אני שמה לב אליו. מ×Ŗבוננ×Ŗ בו. ג×Øג×Øים ג×Øג×Øים בהי×Øים, זהובים כמעט. אני חשה או×Ŗו בכפו×Ŗ ×Øגלי. ×Øך ועם זא×Ŗ קשה למגע. שבי×Ø. עדין ומ×Ŗפו×Ø×Ø. נענה למגע כף ×Øגלי. אני חשה או×Ŗו, ×Øואה או×Ŗו אבל, משהו בי מ×Øגיש א×Ŗ הפע×Ø. משהו יודע שאין זה הדב×Ø ×”××ž×™×Ŗי. שיש ×Ŗחושה אח×Ø×Ŗ של חול. שיש מגע אמי×Ŗי, עמוק יו×Ŗ×Ø, שאינני יכולה להגיע אליו. שהמגע יכול להיו×Ŗ פנימי. שאני יכולה להיו×Ŗ בו. אני מייחל×Ŗ להיו×Ŗ בו. להיו×Ŗ.

ל֓בּ֓י בְמ֓זְ×ØÖøח וְאÖø× Ö¹×›Ö“×™ בְּהוֹף מַעֲ×ØÖøב

אֵיךְ אֶטְעֲמÖøה אֵ×Ŗ אֲשֶׁ×Ø ×Ö¹×›Ö·×œ וְאֵיךְ יֶעֱ×ØÖøב

אֵיכÖøה אֲשַׁלֵּם נְדÖø×Øַי וֶאֱהÖø×Øַי, בְּעוֹד

צ֓יּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנ֓י בְּכֶבֶל ×¢Ö²×ØÖøב

יקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כÖøּל טוּב הְפÖø×Øַד, כְּמוֹ

יֵקַ×Ø ×‘Ö°Ö¼×¢Öµ×™× Ö·×™ ×Øְאוֹ×Ŗ עַפְ×Øוֹ×Ŗ דְּב֓י×Ø × Ö¶×—Ö±×ØÖøב. (×Øבי יהודה הלוי)

 

לבי במז×Øח ואנוכי בהוף מע×Øב. Ā  לבי- במז×Øח. אנוכי- בהוף מע×Øב. כל כך ×Øחוק.Ā ×›×ž×¢×˜ בל×Ŗי אפש×Øי. אבל, שם נמצא לבי. והכאב אינו מאפש×Ø ×œ×™ ליהנו×Ŗ מכל טוב העולם הזה מפני שאינני יכולה לגע×Ŗ בו. Ā  ואינני יכולה למלא א×Ŗ ההיבה שלשמה בא×Ŗי לעולם הזה. אינני יכולה לממש א×Ŗ חובי כאדם עד שלא אגיע לציון. Ā  משאל×Ŗי: "יקל בעיני עזוב כל טוב הפ×Øד". האם אוכל לוו×Ŗ×Ø ×¢×œ 'מי שאני'? האם משאל×Ŗי חזקה דיה בשביל להביאני לכך? לא היה זה מזלו של ×Øבי יהודה הלוי שבזכו×Ŗו הצליח להגיע לא×Øׄ הקודש. היה זה ×Øצונו העז שהביאו אליה. המוכנו×Ŗ שלו לעזוב א×Ŗ מה שבכאן. לוו×Ŗ×Ø ×¢×œ כל מה שיש פה, בחיים אלה, לטוב×Ŗ "עפ×Øו×Ŗ דבי×Ø × ×—×Øב"- קודש הקודשים וגם אם יהיה זה עפ×Øו בלבד וגם אם יהיה ח×Øב, שומם, ה×Øוה ויבש.

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *