8 מכשולים נפוצים בדרך למציאת זוגיות

אנחנו מייחלים בכל ליבנו לזוגיות, לאהבה אמיתית. ובכל זאת איננו מוצאים אותה. בשלב זה, אנו יכולים להיות במצב של קורבנות או של אחריות. במצב הראשון- נאשים את העולם, את חוסר המזל שלנו, את הורינו, את מראנו החיצוני ואפילו את חשבון הבנק שלנו.. במצב השני- נתחיל קודם עם שאלה. מדוע? מה קורה בי? מהן המחשבות/ אמונות/ דעות שמונעות ממני להשיג את מטרתי החשובה? מהם דפוסי ההתנהגות שלי, שמונעים זאת?

במאמר זה אנסה, בדרך לא שגרתית, לגעת בסיבות אפשריות לכך. סיבות הקשורות באמונות מגבילות, בדפוסי התנהגות וחשיבה וכו'. הדרך ה'לא שגרתית' היא, שהפעם איעזר בציטוטים שונים הנוגעים בכל מני אפשרויות כאלו, מה שיהפוך, כך אני מקווה, את המאמר לקליל, מעלה חיוך, קליט ובתקווה שאף מניע לפעולה..

עוד אומר כי אין בכוונתי להביא כאן את האפשרויות כולן- גם מפני שהן אינסופיות וגם מפני שלא בכך העניין- אלא ב'טעימה' של החומרים מהם עשויה הדרך של מחפשי האהבה באשר הם. דרך ארוכה שראשיתה בחלום וסופה, כך אני מקווה עבור קוראי המאמר הזה, בהגשמה.

אתחיל בציטוט של אילן הייטנר מתוך הספר "קציצות". שבחרתי בו מפני שהוא מאפיין הרבה אנשים שעוד לפני שהתחילו ללכת לעבר מטרתם, כבר הציבו תנאים לדרך בה הם רוצים שדברים יקרו ובכך, בעצם הגבילו את הסיכוי שלהם להשיגה. הנה הציטוט: "הרצון הזה להתאהב, ולא רק להתאהב, אלא להתאהב בדרך מגניבה- הוא הגורם מספר אחת לרווקות. זה בדיוק מה שמשאיר את האומללים בבית עם מקרר ריק וכלב שהם מעריצים." שימו לב למשפט זה, מפני שהוא טומן בחובו שתי אמירות חשובות: ראשית, הרצון להתאהב- שאלו את עצמכם- האם כשאני מחפש/ת אהבה או זוגיות, אני מחפש/ת התאהבות? האם מה שאני רוצה זה את הריגוש, את ההתלהבות, את ההתרגשות הראשונית או, שאני מחפשת (ברשותכם אמשיך בלשון נקבה הנוחה לי יותר בהיותי כזאת..) קשר ארוך טווח, מבוסס, עמוק ומשמעותי? זוהי שאלה חשובה מפני שלא פעם אני שומעת את הביטוי "אין לי פרפרים בבטן". כל מי שמחשבה כזאת עברה בראשו כדאי שישאל את עצמו- האם זה מה שאני מחפש. האם קשר של אהבה חייב להתחיל מהתאהבות? או שהוא יכול להתחיל מסקרנות, מעניין אמיתי, מרצון לחלוק ולשתף ולהקשיב ועוד. ושנית (חלקו השני של המשפט)- להתאהב בדרך מגניבה– כאן, בדרך כלל, אנחנו הולכים על 'מה שלא'. זאת אומרת, מה שאני לא אעשה כדי להשיג את מטרתי כי 'זה לא מגניב' כמו- אני לא אירשם לאתרי הכרויות או לא אפיץ את הידיעה שאני מעוניינת בזוגיות וכו'. אולי יש פה גם אמירה שלישית חשובה, הנוגעת למקרר הריק ולכלב והמדברת על אזור הנוחות שלנו– זה שאיננו מוכנים לוותר עליו, פתאום המקרר צריך להיות מלא (כי לא נעים..) ולא רק הכלב (הנערץ אך גם המעריץ התמידי) מחכה לי בבית כשאני חוזרת מותשת ומדובללת מעבודתי..

"אבל היה בה חלק שתהה מה יקרה אם יגלה את הסוד: שבבקרים מסוימים קשה לה לצאת מהמיטה ולעטות חיוך של מישהי אחרת; שהיא תלויה באוויר, מתחזה שצוחקת מכל הבדיחות הנכונות ולוחשת את כל הרכילויות הנכונות ומושכת את הבחור הנכון, מתחזה שכבר שכחה כיצד להרגיש אמיתית.." המשפט של ג'ודי פיקו, מתוך הספר 'תשע עשרה דקות', מדבר על פחד שמוכר לרבים מאיתנו, בעיקר כאלה המחפשים או נמצאים בקשרים חדשים. מה יקרה אם הוא/ היא יגלה שאני X,Y,Z. לפעמים, הפחד הזה כל כך משתק אותנו, שאנחנו בכלל לא מנסים- מה אם יגלה שיש לי נטייה לדכאון, מה אם יגלה שאני לא כל כך חכמה, מה אם יגלה שאני לא כל כך יפה כשאני מתעוררת בבוקר, או שהוריי ומשפחתי רועשים מדי? ולפעמים, גם אם ניסינו, והקשר מתחיל להתפתח יפה ויש סיכוי אמיתי שמשהו רציני יקרה פה- אנחנו 'מפנצ'רים' את כל העניין רק כי אנחנו מפחדים ש'סודותינו האפלים' יתגלו (לפעמים זה במסווה של דברים אחרים- כדאי להתבונן ולהקשיב למה יש שם באמת). אני רוצה לומר על כך שכדאי לזכור שלכל אחד, אבל ל-כ-ל  א-ח-ד, מושלם ככל שיהיה, יש 'סודות אפלים' משלו וכל אחד חושש מגילויים, השאלה היא עד כמה פחד זה מפעיל אותנו, אומר גם שלא פעם דווקא הסודות האפלים הללו הם הם המקום המחזק והמקרב בזוגיות.

פחד נוסף- הפחד לתת אמון, לסמוך על מישהו, יכול למנוע מאיתנו לא פעם להמשיך הלאה בתוך קשר חדש שנבנה ואפילו על ידי כך שנשדר לאדם שמולנו שאנחנו לא סומכים עליו. קשה מכך היא העובדה שאיננו מרשים לעצמנו לסמוך על עצמנו- ללכת עם הקשיים, לראות את הפחדים ולקבל אותם אך לא לתת להם לנהל אותנו או, לחילופין, לשתק אותנו. לזכור שיש לנו על מי לסמוך, שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו. והמשפט: "את צריכה לסמוך יותר על אנשים. לא, מה אני אומרת? את אישה. אל תסמכי על אף אחד ובמיוחד אל תסכמי על עצמך." מתוך "ראש העיר הטוב" מאת אנדרו ניקול.

המשפט הבא עוסק בנושא ההתחזות. אנחנו יוצאים לדייט- מתלבשים לא כפי שאנו רגילים להתלבש, צוחקים יותר מהרגיל ואולי אפילו מדברים על מה שלא מעניין אותנו רק כי נראה לנו שזה יעניין את הדייט שלנו. כתבה אותו סו מונק קיד בספר "החיים הסודיים של הדבורים" ואני הרשיתי לעצמי להכניס בו שינוי קל. אז הנה: "דאגתי כל כך הרבה למראה שלי ולכך שאעשה הכל כמו שצריך, עד שחצי מהזמן הרגשתי שאני מתחזה- במקום להיות באמת." אמור על כך שאנו מתחזים לפעמים וזה בסדר. השאלה היא אם אנו  יוצרים מצב שבו אנחנו כבר לא יכולים להיות באמת, שבו הבאנו משהו כל כך רחוק מהמציאות שאין לנו דרך חזרה. בדרך כלל נדע אם יש לנו נטייה לעשות זאת.
הציטוט הבא, של סטיבן צ'בוסקי הלרוח מתוך ספרו "כמה טוב להיות פרח קיר" הוא כנראה החשוב ביותר. אעלה אותו ואז אומר עליו כמה דברים אף על פי שמגיע לו מאמר שלם. "אנחנו מקבלים רק האהבה שאנו חושבים שמגיעה לנו". אולי זוהי כל התורה על רגל אחת. מחשבה בוראת מציאות, דומה מושך דומה, אנו משדרים לעולם את מחשבותינו והעולם מגיב בהתאם. מי שזה רוחני מדי עבורו יוכל אולי להתחבר להסבר הבא, לאן שאנחנו מכוונים- לשם נגיע. אם אנו מאמינים שלא מגיע לנו, שאנחנו לא מספיק טובים, יפים, חכמים וכו'- אנחנו נכוון את חיינו בהתאם לאמונות שלנו והתוצאות יהיו בהתאם.







הכותבת היא מאמנת טרנספורמטיבית ומנחת סדנאות.
ליצירת קשר לחץ כאן