מהמך הש×Øאה- קא×Øל ×Øוג'×Ø×”

..מהן או×Ŗן ×Ŗכונו×Ŗ, או×Ŗן עמדו×Ŗ, המטפחו×Ŗ למידה?

Ā ×”בהיהי×Ŗ ביו×Ŗ×Ø ×ž×‘×™×Ÿ עמדו×Ŗ חיוניו×Ŗ אלה היא, אולי, ממשיו×Ŗ או כנו×Ŗ. אם המהייע הוא אדם ממשי, אש×Ø ×”×™× ×• מה שהוא באמ×Ŗ ואש×Ø × ×›× ×” לזיקה עם הלומד בלי להעמיד פנים או לה×Ŗחזו×Ŗ כמה שאיננו, יש לו ה×Øבה היכויים להצליח. פי×Øוש הדב×Ø ×©×™×© לו גישה ל×Øגשו×Ŗ שהוא מ×Ŗ× ×”×” בהם, שהוא יכול להיו×Ŗ מודע להם, שהוא מהוגל לחיו×Ŗ או×Ŗם, להיו×Ŗ מהוגל למהו×Ø ××•×Ŗם כשזה מ×Ŗבקש. פי×Øוש הדב×Ø ×©×”×•× בא לידי מגע ישי×Ø ×¢× הלומד ופוגש או×Ŗו על בהיה של אדם מול אדם. פי×Øוש הדב×Ø ×©×”×•×- הוא עצמו ואיננו מ×Ŗכחש לעצמו.

Ā ×ž× ×§×•×“×Ŗ ×Øאו×Ŗ זו אני ×Øוצה לטעון, שהמו×Øה יכול להיו×Ŗ אדם ממשי ביחהיו עם ה×Ŗלמידים שלו. הוא יכול לה×Ŗלהב, הוא יכול להש×Ŗעמם, הוא יכול להיו×Ŗ מעוניין ב×Ŗלמידים; הוא יכול לכעוה, הוא יכול להיו×Ŗ ×Øגיש ואוהד. מאח×Ø ×©×”×•× מקבל א×Ŗ הה×Øגשו×Ŗ האלה ב×Ŗו×Ø ×”×Øגשו×Ŗיו הוא, אין לו צו×Øך לכפו×Ŗ או×Ŗן על ×Ŗלמידיו. ×Ŗוצ×Ø ×©×œ ×Ŗלמיד יכול למצוא חן או לא למצוא חן בעיניו, מבלי שיש×Ŗמע מכך שהוא טוב או ×Ø×¢ מבחינה אובייקטיבי×Ŗ או שה×Ŗלמיד הוא טוב או ×Ø×¢. הוא פשוט מביע ה×Øגשה ביחה ל×Ŗוצ×Ø, ה×Øגשה הקיימ×Ŗ בק×Øבו. באופן כזה הוא אדם בעיני ×Ŗלמידיו. ולא ה×Ŗגלמו×Ŗ ×—×”×Ø×Ŗ פ×Øצוף של ×Ŗביעו×Ŗ ×Ŗכני×Ŗ לימודים, ולא צינו×Ø ×”×˜×Øילי שבו מוז×Øמ×Ŗ דע×Ŗ מדו×Ø ×œ×“×•×Ø.. אין העמד×Ŗ פנים.. וה×Ŗלמידים גדלים על ידי מגע עם מישהו שנוכח באמ×Ŗ ובגלוי.

Ā ×™×©× ×” עמדה אח×Ø×Ŗ.. אני חושב על עמדה זא×Ŗ כהוק×Øה של הלומד, הוק×Ø×Ŗ ה×Øגשו×Ŗיו, דעו×Ŗיו, אישיו×Ŗו. יש כאן דאגה ללומד אולם דאגה שאיננה נובע×Ŗ מ×Ŗוך זיקה של 'בעלו×Ŗ'. זוהי קבלה של אח×Ø ×›××“× בפני עצמו, שיש לו ×¢×Øך בזכו×Ŗו הוא. זהו אמון בהיהי- אמונה שאדם אח×Ø ×–×” ×Øאוי לאמון. בין אם נק×Øא לזא×Ŗ הוק×Øה, או קבלה, או אמון או מונח אח×Ø..הוק×Øה של הלומד כיצו×Ø ×× ×•×©×™ בל×Ŗי מושלם בעל ×Øגשו×Ŗ ×Øבים ואפש×Øויו×Ŗ ×Øבו×Ŗ הטמונו×Ŗ בו. הוק×Ø×Ŗו או קבל×Ŗו של הלומד מצד המהייע, היא ביטוי מעשי של בטחונו ואמונו הבהיהיים בכוש×Øו של האו×Øגאניזם האנושי.

Ā ×™×”וד נוהף..הוא הבנה אמפ×Ŗי×Ŗ. כשיש למו×Øה יכול×Ŗ להבין א×Ŗ ×Ŗגובו×Ŗיו של הלומד מבפנים.. ה×Ŗייצבו×Ŗ במקומו של הזול×Ŗ ו×Øאיי×Ŗ העולם בעיניו של ה×Ŗלמיד..כשפשוט מבינים או×Ŗם- לא מע×Øיכים ולא דנים, אלא פשוט מבינים או×Ŗם מנקוד×Ŗ ×Øאו×Ŗם הם, ולא מזא×Ŗ של המו×Øה.

טבעי שלא ×Ŗמיד יש לנו עמדו×Ŗ שאו×Ŗן ×Ŗיא×Ø×Ŗי. ישנם מו×Øים השואלים: "אבל מה אם אינני מ×Øגיש אמפא×Ŗי, אם באו×Ŗו ×Øגע אינני מוקי×Ø ××• מקבל או אוהב א×Ŗ ×Ŗלמידיי, מה אז? ×Ŗשוב×Ŗי היא, כיĀ ×ž×ž×©×™×•×ŖĀ ×”יא ה×Ŗשובה מבין העמדו×Ŗ שהוזכ×Øו, ושאין זה מק×Øה שעמדה זו ×Ŗוא×Øה ×Øאשונה. לפיכך,אם מישהו איננו מבין ביו×Ŗ×Ø ××Ŗ עולמו של ה×Ŗלמיד, ואיננו אוהב א×Ŗ ×Ŗלמידיו או א×Ŗ ה×Ŗנהגו×Ŗם, כמעט ×Ŗמיד יהיה זה מועיל להיו×Ŗ אמי×Ŗי מאש×Ø ××ž×¤××Ŗי למ×Øאי×Ŗ עין, או להעמיד פנים של מי שאכפ×Ŗ לו.

Ā ××š הדב×Ø ××™× ×• פשוט כפי שהוא נשמע, להיו×Ŗ כן, או יש×Ø, או אמי×Ŗי. או ממשי, פי×Øושו להיו×Ŗ כזה ביחה לעצמו.. אני יכול ×Øק לדע×Ŗ- אם ב×Øצוני להיו×Ŗ באמ×Ŗ יש×Ø- מה שנעשה בק×Øבי (ו×Øק על זה אני יכול לדב×Ø- על ×Øגשו×Ŗיי שלי..)..

בפועל קשה מאוד להגיע לממשיו×Ŗ, ואפילו אם ×Øוצים להיו×Ŗ כנים באמ×Ŗ, הדב×Ø ×ž×Ŗגשם ×Øק לע×Ŗים ×Øחוקו×Ŗ. בוודאי אין זה ×Øק העניין של המילים שבהן מש×Ŗמשים, ואם אדם מ×Øגיש כשופט, לא יעזו×Ø ×”×©×™×ž×•×© בנוהחה מילולי×Ŗ המצלצל×Ŗ כשי×Ŗוף ב×Øגשו×Ŗ. אין זה אלא מק×Øה נוהף של העמד×Ŗ פנים, של חוה×Ø ×›× ×•×Ŗ.

Ā ×Øק לאט לאט יכולים ללמוד להיו×Ŗ באמ×Ŗ ממשי. קודם כל צ×Øיך שיהיה אדם ק×Øוב לה×Øגשו×Ŗ של עצמו. צ×Øיך להיו×Ŗ מהוגל להיו×Ŗ מודע להן. מלבד זא×Ŗ צ×Øיכים להיו×Ŗ מוכנים לקבל א×Ŗ ההיכון של שי×Ŗוף בהן כפי שהן, מבפנים, מבלי לההוו×Ŗ או×Ŗן כשיפוט, או לייחה או×Ŗן לאח×Øים.

(קא×Øל ×Øוג'×Ø×” מ×Ŗוך: "חופש ללמוד", פ×Øק 4)

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *