מהע פנימה- מהע החוצה

אנחנו נמצאים כל הזמן במהע החוצה. מה אנחנו ×Øוצים? אנחנו ×Øוצים פ×Ø× ×”×” טובה, זוגיו×Ŗ, יחהים טובים, חיצוניו×Ŗ מושכ×Ŗ, עניין, בי×Ŗ יפה, חב×Øה טובה ועוד דב×Øים ×Øבים כל כך, דב×Øים חיצוניים שחשיבו×Ŗם אינה מוטל×Ŗ בהפק.

המהע הבל×Ŗי פוהק הזה החוצה נמצא בבהיה קיומנו. אל לנו לבקש להכחידו, כך אנו בנויים. וחשוב שנביא א×Ŗ ×Øצונו×Ŗינו אלו לכדי מימוש.

ובכל זא×Ŗ, משהו ×—×”×Ø.

האם ק×Øה שקיבלנו א×Ŗ אחד הדב×Øים שביקשנו? הבי×Ø ×œ×”× ×™×— שכן. האם הוא היפק או×Ŗנו? האם משהו נעצ×Ø ×•××ž×Ø- זהו. עשי×Ŗי זא×Ŗ!! עכשיו אפש×Ø ×œ×¢×¦×•×Ø.. הבי×Ø ×œ×”× ×™×— שלא. הבי×Ø ×œ×”× ×™×— שהמשכנו ל×Øוׄ. כמו אוג×Ø ×©×Øׄ בגלגל. ×Øׄ ו×Øׄ ובעצם, איננו מגיע לשום מקום.

אז מה ×—×”×Ø ×‘××ž×Ŗ? זוהי שאלה גדולה. מה באמ×Ŗ אני ×Øוצה? אולי אפש×Ø ×œ×©××•×œ כך: האם יש בי חלקים נוהפים שלא מקבלים ביטוי?

אם המהעו×Ŗ הללו, כפי שכיני×Ŗי או×Ŗם, הם מהעו×Ŗ החוצה (הם מ×Ŗקיימים בחוׄ ונעשים בחוׄ ומופעלים על ידי המוהכמו×Ŗ של החוׄ..) אולי חשוב שיהיה גם מהע פנימה?

מהו מהע פנימה? כיצד × ×Øאה או מ×Øגיש מהע כזה? איך יוצאים למהע שכזה ומה ני×Ŗן להשיג בו?

פנימה. ל×Ŗוך עצמי. כלפי פנים. יש כאן שינוי בה×Ŗכוונו×Ŗ. במקום להקשיב החוצה (לחב×Øה, למוהכמו×Ŗ, לה×Ŗניו×Ŗ שלי, ל×Ŗשוקו×Ŗ המוכ×Ŗבו×Ŗ על ידי האישיו×Ŗ שלי- שהיא חיצוני×Ŗ מפני שגם היא הוכ×Ŗבה על ידי החוׄ- על ידי ניהיון העב×Ø ×©×œ×™..)- Ā × ×§×©×™×‘ פנימה. אבל מה יש בי עוד חוׄ מכל אלה ש×Ŗוא×Øו בהוג×Øיים. יש בי מחשבו×Ŗ ו×Øגשו×Ŗ- האם הם 'הפנים' שלי? אולי מחשבו×Ŗיי ו×Øגשו×Ŗיי הם חלק מהאישיו×Ŗ שלי? מוכ×Ŗבים גם הם על ידי ניהיון העב×Ø.

ועוד שאלה עולה כאן- אם מדוב×Ø ×‘×ž×” שיש בי- האם זהו אכן מהע? אולי זה פשוט היו×Ŗ? אולי זהו פשוט מצב שבו אין הליכה החוצה.

האם יכול להיו×Ŗ מצב שבו אנחנו פועלים כ×Øגיל בעולם החוׄ אך משהו בנו נשא×Ø ×™×¦×™×‘ מבפנים. יש משהו שאיננו נכבש על ידי החוׄ. משהו שמ×Ŗבונן, שנשא×Ø ×‘×¢×¦×ž×•. שלא מ×Ŗ×¢×Øב או מזדהה עם כל מה שקו×Øה. המישהו הזה הוא חופשי לגמ×Øי מפני שהוא ×Ŗמיד נמצא והוא אף פעם לא מושפע. לפעמים, אנחנו יכולים לחוו×Ŗ א×Ŗ המקום הזה ב×Ŗוכנו. לפעמים אנו יכולים להיו×Ŗ מחוב×Øים אליו וגם כשלא- יכולים אנו לזכו×Ø ×©×”×•× ×Ŗמיד שם. יציב ושקט, שליו ו×Øגוע. ×Ŗמיד שם. ואין צו×Øך לצא×Ŗ למהע כדי להגיע אליו. אפש×Ø ×Øק להיו×Ŗ.

גם זה יכול להיו×Ŗ ×Øצון. גם כאן יכולה לבוא לידי ביטוי ×Ŗשוקה. ובזן אומ×Øים שאז היא ×Ŗהיה ×Ŗשוקה ו×Ŗו לא. כמו חב×Øו×Ŗיה: זהובו×Ŗ השיע×Ø, הב×Øונטיו×Ŗ, האדמוניו×Ŗ..

אבל אני אומ×Ø×Ŗ שאפש×Ø ×œ×”×Ŗחיל כך. שגם אם זוהי ×Ŗשוקה וככזא×Ŗ היא ×Ŗמיד ×Ŗקח או×Ŗך החוצה. זוהי ×Ŗשוקה שיכולה לה×Ŗפ×Ŗח אח×Ø×Ŗ. אני אומ×Ø×Ŗ שהיא מקום טוב לה×Ŗחיל בו. ה×Øצון- ה×Ŗשוקה להיו×Ŗ. גם אם אני כב×Ø ×™×©× ×•. אולי להיו×Ŗ מהוגל להיו×Ŗ ב'היו×Ŗ'.

ואז..

מ×Ŗוך הפנים אנו יוצאים אל החוׄ. אלא שאיננו נשא×Øים ×Øק בו, מ×Øחפים, ללא שו×Øשים, ללא עמוד שד×Øה. אנו חוז×Øים, בכל ×Øגע אפש×Øי, אל המקו×Ø ×©×‘×Ŗוכנו.

 

 

 

 

 

 

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *