מהע פנימה- מהע החוצה

אנחנו נמצאים כל הזמן במהע החוצה. מה אנחנו ×Ø×•×¦×™×? אנחנו ×Ø×•×¦×™× פרנהה טובה, זוגיות, יחהים טובים, חיצוניות ×ž×•×©×›×Ŗ, עניין, בית יפה, חברה טובה ועוד ×“×‘×Ø×™× ×Ø×‘×™× כל כך, ×“×‘×Ø×™× חיצוניים ×©×—×©×™×‘×•×Ŗ× אינה ×ž×•×˜×œ×Ŗ בהפק.

המהע ×”×‘×œ×Ŗ×™ פוהק הזה החוצה נמצא בבהיה קיומנו. אל לנו לבקש להכחידו, כך אנו בנויים. וחשוב שנביא את רצונותינו אלו לכדי מימוש.

ובכל זאת, משהו חהר.

האם קרה שקיבלנו את אחד ×”×“×‘×Ø×™× שביקשנו? הביר להניח שכן. האם הוא היפק אותנו? האם משהו נעצר ×•××ž×Ø- זהו. עשיתי זאת!! עכשיו אפשר ×œ×¢×¦×•×Ø.. הביר להניח שלא. הביר להניח שהמשכנו ×œ×Ø×•×„. כמו אוגר שרׄ בגלגל. רׄ ורׄ ובעצם, איננו מגיע לשום מקום.

אז מה חהר ×‘××ž×Ŗ? זוהי שאלה גדולה. מה ×‘××ž×Ŗ אני רוצה? אולי אפשר לשאול כך: האם יש בי חלקים נוהפים שלא מקבלים ביטוי?

אם ×”×ž×”×¢×•×Ŗ הללו, כפי שכיניתי ××•×Ŗ×, הם ×ž×”×¢×•×Ŗ החוצה (הם ×ž×Ŗ×§×™×™×ž×™× בחוׄ ונעשים בחוׄ ומופעלים על ידי ×”×ž×•×”×›×ž×•×Ŗ של החוׄ..) אולי חשוב שיהיה גם מהע פנימה?

מהו מהע פנימה? כיצד נראה או ×ž×Ø×’×™×© מהע כזה? איך יוצאים למהע שכזה ומה × ×™×Ŗ×Ÿ להשיג בו?

פנימה. ×œ×Ŗ×•×š עצמי. כלפי פנים. יש כאן שינוי בהתכוונות. במקום להקשיב החוצה (×œ×—×‘×Ø×”, ×œ×ž×•×”×›×ž×•×Ŗ, ×œ×”×Ŗ× ×™×•×Ŗ שלי, ×œ×Ŗ×©×•×§×•×Ŗ ×”×ž×•×›×Ŗ×‘×•×Ŗ על ידי האישיות שלי- שהיא חיצונית מפני שגם היא הוכתבה על ידי החוׄ- על ידי ניהיון העבר שלי..)-  נקשיב פנימה. אבל מה יש בי עוד חוׄ מכל אלה שתוארו ×‘×”×•×’×Ø×™×™×. יש בי ×ž×—×©×‘×•×Ŗ ורגשות- האם הם 'הפנים' שלי? אולי ×ž×—×©×‘×•×Ŗ×™×™ ורגשותיי הם חלק ×ž×”××™×©×™×•×Ŗ שלי? ×ž×•×›×Ŗ×‘×™× גם הם על ידי ניהיון העבר.

ועוד שאלה עולה כאן- אם ×ž×“×•×‘×Ø במה שיש בי- האם זהו אכן מהע? אולי זה פשוט היות? אולי זהו פשוט מצב שבו אין הליכה החוצה.

האם יכול ×œ×”×™×•×Ŗ מצב שבו אנחנו פועלים ×›×Ø×’×™×œ בעולם החוׄ אך משהו בנו נשאר יציב מבפנים. יש משהו שאיננו נכבש על ידי החוׄ. משהו ×©×ž×Ŗ×‘×•× ×Ÿ, שנשאר בעצמו. שלא ×ž×Ŗ×¢×Ø×‘ או מזדהה עם כל מה שקורה. המישהו הזה הוא חופשי ×œ×’×ž×Ø×™ מפני שהוא ×Ŗ×ž×™×“ נמצא והוא אף פעם לא מושפע. לפעמים, אנחנו יכולים ×œ×—×•×•×Ŗ את המקום הזה בתוכנו. לפעמים אנו יכולים ×œ×”×™×•×Ŗ ×ž×—×•×‘×Ø×™× אליו וגם כשלא- יכולים אנו ×œ×–×›×•×Ø שהוא ×Ŗ×ž×™×“ שם. יציב ושקט, שליו ורגוע. ×Ŗ×ž×™×“ שם. ואין ×¦×•×Ø×š לצאת למהע כדי להגיע אליו. אפשר רק ×œ×”×™×•×Ŗ.

גם זה יכול ×œ×”×™×•×Ŗ ×Ø×¦×•×Ÿ. גם כאן יכולה לבוא לידי ביטוי תשוקה. ובזן ××•×ž×Ø×™× שאז היא ×Ŗ×”×™×” תשוקה ותו לא. כמו חברותיה: זהובות השיער, ×”×‘×Ø×•× ×˜×™×•×Ŗ, ×”××“×ž×•× ×™×•×Ŗ..

אבל אני ××•×ž×Ø×Ŗ שאפשר ×œ×”×Ŗ×—×™×œ כך. שגם אם זוהי תשוקה וככזאת היא ×Ŗ×ž×™×“ ×Ŗ×§×— ××•×Ŗ×š החוצה. זוהי תשוקה שיכולה ×œ×”×Ŗ×¤×Ŗ×— אחרת. אני ××•×ž×Ø×Ŗ שהיא מקום טוב ×œ×”×Ŗ×—×™×œ בו. ×”×Ø×¦×•×Ÿ- התשוקה ×œ×”×™×•×Ŗ. גם אם אני כבר ישנו. אולי ×œ×”×™×•×Ŗ מהוגל ×œ×”×™×•×Ŗ ב'היות'.

ואז..

×ž×Ŗ×•×š הפנים אנו יוצאים אל החוׄ. אלא שאיננו × ×©××Ø×™× רק בו, ×ž×Ø×—×¤×™×, ללא ×©×•×Ø×©×™×, ללא עמוד שדרה. אנו ×—×•×–×Ø×™×, בכל רגע אפשרי, אל ×”×ž×§×•×Ø שבתוכנו.

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מהומנים *