מסע פנימה- מסע החוצה

 

מנדלה מסע פנימה החוצה

אנחנו נמצאים כל הזמן במסע החוצה. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים פרנסה טובה, זוגיות, יחסים טובים, חיצוניות מושכת, עניין, בית יפה, חברה טובה ועוד דברים רבים כל כך, דברים חיצוניים שחשיבותם אינה מוטלת בספק.

המסע הבלתי פוסק הזה החוצה נמצא בבסיס קיומנו. אל לנו לבקש להכחידו, כך אנו בנויים. וחשוב שנביא את רצונותינו אלו לכדי מימוש.

ובכל זאת, משהו חסר.

האם קרה שקיבלנו את אחד הדברים שביקשנו? סביר להניח שכן. האם הוא סיפק אותנו? האם משהו נעצר ואמר- זהו. עשיתי זאת!! עכשיו אפשר לעצור.. סביר להניח שלא. סביר להניח שהמשכנו לרוץ. כמו אוגר שרץ בגלגל. רץ ורץ ובעצם, איננו מגיע לשום מקום.

אז מה חסר באמת? זוהי שאלה גדולה. מה באמת אני רוצה? אולי אפשר לשאול כך: האם יש בי חלקים נוספים שלא מקבלים ביטוי?

אם המסעות הללו, כפי שכיניתי אותם, הם מסעות החוצה (הם מתקיימים בחוץ ונעשים בחוץ ומופעלים על ידי המוסכמות של החוץ..) אולי חשוב שיהיה גם מסע פנימה?

מהו מסע פנימה? כיצד נראה או מרגיש מסע כזה? איך יוצאים למסע שכזה ומה ניתן להשיג בו?

פנימה. לתוך עצמי. כלפי פנים. יש כאן שינוי בהתכוונות. במקום להקשיב החוצה (לחברה, למוסכמות, להתניות שלי, לתשוקות המוכתבות על ידי האישיות שלי- שהיא חיצונית מפני שגם היא הוכתבה על ידי החוץ- על ידי ניסיון העבר שלי..)-  נקשיב פנימה. אבל מה יש בי עוד חוץ מכל אלה שתוארו בסוגריים. יש בי מחשבות ורגשות- האם הם 'הפנים' שלי? אולי מחשבותיי ורגשותיי הם חלק מהאישיות שלי? מוכתבים גם הם על ידי ניסיון העבר.

ועוד שאלה עולה כאן- אם מדובר במה שיש בי- האם זהו אכן מסע? אולי זה פשוט היות? אולי זהו פשוט מצב שבו אין הליכה החוצה.

האם יכול להיות מצב שבו אנחנו פועלים כרגיל בעולם החוץ אך משהו בנו נשאר יציב מבפנים. יש משהו שאיננו נכבש על ידי החוץ. משהו שמתבונן, שנשאר בעצמו. שלא מתערב או מזדהה עם כל מה שקורה. המישהו הזה הוא חופשי לגמרי מפני שהוא תמיד נמצא והוא אף פעם לא מושפע. לפעמים, אנחנו יכולים לחוות את המקום הזה בתוכנו. לפעמים אנו יכולים להיות מחוברים אליו וגם כשלא- יכולים אנו לזכור שהוא תמיד שם. יציב ושקט, שליו ורגוע. תמיד שם. ואין צורך לצאת למסע כדי להגיע אליו. אפשר רק להיות.

גם זה יכול להיות רצון. גם כאן יכולה לבוא לידי ביטוי תשוקה. ובזן אומרים שאז היא תהיה תשוקה ותו לא. כמו חברותיה: זהובות השיער, הברונטיות, האדמוניות..

אבל אני אומרת שאפשר להתחיל כך. שגם אם זוהי תשוקה וככזאת היא תמיד תקח אותך החוצה. זוהי תשוקה שיכולה להתפתח אחרת. אני אומרת שהיא מקום טוב להתחיל בו. הרצון- התשוקה להיות. גם אם אני כבר ישנו. אולי להיות מסוגל להיות ב'היות'.

ואז..

מתוך הפנים אנו יוצאים אל החוץ. אלא שאיננו נשארים רק בו, מרחפים, ללא שורשים, ללא עמוד שדרה. אנו חוזרים, בכל רגע אפשרי, אל המקור שבתוכנו.

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *