היא אמרה לי: "חשוב לסלוח, בשביל עצמי, אני כל כך רוצה לסלוח לX על מה שעשה אבל אני פשוט לא מסוגלת. זו תהיה הקלה כ"כ גדולה לשים את העניין הזה מאחוריי.. את יכולה ללמד אותי איך לעשות את זה?" הפוסט הזה הוא בדיוק בשביל מי שמרגיש כך.. ובקשר אליה, אחרי תקופה די קצרה, סלחה ואף מעבר לזה:) היא לא פגשה אותו יותר, לסלוח לא אומר שעלינו להיות חברים אבל אמרה שהיא מרגישה כאילו הסירה משא כבד מעל כתפיה..
מהי סליחה ומהו חטא. מקורה של המילה חטא הוא להחטיא. האם אין כולנו מחטיאים מפעם לפעם? האם אנו תמיד מדייקים בהתנהגויותינו, מחשבותינו, אמירותינו?
סליחה היא בעצם תוצאה של הבנה שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, טועים/ חוטאים/ מפשלים/ מעליבים/ פוגעים.. באחרים ובעצמנו. סליחה היא תוצאה של קבלת העובדה שאנו בני אנוש וככאלה, אנו רואים את הדברים מזווית הראייה הסובייקטיבית שלנו ופועלים מתוך הדפוסים והאמונות שלנו ואלו לא תמיד תואמים את המציאות של האחר וכמעט תמיד אינם תואמים את המציאות האובייקטיבית וכך, העובדה שאנו צודקים אין לה ולא כלום עם המציאות וקיומה היחיד הוא בראשינו.
כיצד אני יכולה לשחרר את כאב העלבון או הפגיעה שחוויתי? זוהי השאלה הגדולה באמת. מה צריך לקרות כדי שאוכל לעשות זאת?
כפי שאני רואה זאת, האדם הפוגע הוא רק כלי בידי החיים הבא ללמד אותי משהו וללמוד ממני משהו (- זה תמיד הדדי). הוא בעצם שם כדי לעזור לי לגדול, ללמוד, להתפתח (כן, גם כשזה ממש קשה וכן, גם אם היינו לגמרי לגמרי מוכנים לוותר על השיעור הזה..)- דרך הפגיעה אני יכולה לראות קושי שקיים בי. דרך הסליחה אני יכולה לראות שעברתי דרך. שהתפתחתי. שעשיתי תהליך. ומה ביניהן? בין הפגיעה לסליחה? ממה מורכב התהליך? (מומלץ לעשותו בכתב)
1) ראשית התהליך הוא במוכנות להיות שם. ברגשות הקשים שעולים- לא להכחיש. לא להדחיק. לא להקטין. להסכים לפגוש את הרגשות שלי. מה בדיוק יש שם? כעס, כאב, עלבון, צער, תסכול, בושה.. ממש לעצום עיניים- ולראות את מה שעולה. אפשר גם לראות את המקום של הרגש שעולה בגוף (בלב, ברקות, בבטן, בכתפיים וכו') וגם את הצורה או הצבע שיש לרגש הזה. אני יכולה להרגיש למשל שיש משהו כמו משולש אדום באיזור החזה שלי בין הצלעות- מועקה, כאב. אחרי שאני מודעת למה שיש שם. פשוט לתת לו להיות. לא להלחם ולנסות להעלים את הכאב אלא פשוט לאפשר אותו- לתת לו את כל המקום שהוא צריך (הרבה פעמים אנו מגנים את עצמנו בגלל רגשות כאלה- הגינוי לא יעזור, הוא רק יגרום להם 'לרדת למחתרת' ואז הם יפעילו אותנו מבפנים ויעיבו על ימינו, הקצרים ממילא.). אז הנה, נתנו לרגש לעלות ולהיות. עכשיו אפשר להמשיך.
2) השלב הבא בתהליך יכול להיות התבוננות על חיי ועל השיעור שאני לומדת עכשיו ולא, השיעור לא יכול להיות משהו כמו: "הבחור הזה הוא x ועלי להתרחק ממנו". המקום הפשוט ביותר (אם כי לא קל) לצאת ממנו הוא ההבנה כי מה שקשה לי באותו אדם שחטא כלפי הוא בדרך כלל משהו שיש גם בי באופן כזה או אחר ואינני נותנת לו מקום או שאני מגנה אותו בעצמי (סליחה על הפשטנות אבל זה תמיד עובד..). האם הוא פגע בי כי לא שלט בכעסו? אולי רימה אותי? אולי השפיל אותי לפני אחרים? מה זה אומר בשבילי? בואו ניקח את הדוגמה של אדם רמאי. אני לבטח לא רמאית. אז איזה מן שיעור יש לי ללמוד כאן ומה בדיוק זה משקף לי בעצמי? האם אני יכולה לסלוח לחלק הרמאי שבי? אותו חלק שאין לו שום אפשרות ביטוי במערכת הזאת שנקראת 'אני'. אותו חלק אנוכי שלא אכפת לו כלל מהזולת ופועל רק לנוחותו בלי התחשבות באחר ואפילו על חשבונו. האם אני מגנה זאת? כמובן. האם אין זה גם חלק ממני? (גם אם אינני נותנת לו ביטוי במעשים). אם אסלח לעצמי על החלק הזה שקיים בי ואקבל אותו כחלק מהמכלול שנקרא 'אני' אוכל בקלות גם לסלוח לאותו אחד שרימה אותי. נכון שהוא נתן לכך ביטוי במעשים אבל זה כבר הסיפור שלו. בסיפור שלי אני יכולה לשחרר את עצמי על ידי עשיית מעשה. לסלוח לעצמי על החלק הזה בי. לקבל את עצמי כמו שאני- כולל האנוכיות, חוסר ההתחשבות וכו' ולסלוח לאותו רמאי מפני שאני יודעת שאנו מורכבים בדיוק מאותם חומרים אלא שהוא מבטא במעשים תכונה x ואני מבטאת במעשים תכונה y.
3) השלב הבא בתהליך יהיה תודה! כן, תודה. אני מודה לאותו אדם על מעשיו מפני שבזכותו פגשתי חלק מעצמי, בזכותו יכולתי להתחבר לחלק זה ולהתפתח. ברגע שחלק זה שבי כבר איננו מודחק- אני רואה ושומעת אותו ואני יכולה לנהל את חיי מבלי שהוא ינהל אותי ממעמקים. אני יכולה לקבל את עצמי יותר וכך אני שלמה יותר ושלווה יותר. אותו רמאי עזר לי בעצם לשחרר את עצמי מכעסים ומפחדים מודחקים שיש לי כלפי עצמי.
יש כל כך הרבה דברים נוספים בסליחה כמו:
- חיים בעבר (טינה, נקמה..) מול חיים בהווה (לשחרר את מה שהיה, להמשיך הלאה..)
- ה'מקום' שהפוגע תופס בתמחשבותיי וברגשותיי (בראשי ובלבי)- מקום שיכולים לצמוח בו פרחים, למשל.
- הרעל של המחשבות השליליות שנמצא בעצם אצלי ולא אצל הפוגע.
- ההבנה שהפוגע הוא חסר המזל כאן מפני שהוא זה שאיננו יכול לווסת את התנהגותו/ דבריו.. הוא זה שנשלט בידי כעסיו/ יצריו..
- ועוד…
כולם נכונים. כולם חשובים. בחרתי להתחיל במה שבכאן- להתחיל בעובדה שסליחה לאחר חייבת להיות כרוכה בסליחה לעצמי וככזאת- היא מתנה אמיתית וגדולה.
שנה טובה. שנה של מתנות מהלב.