על דימוי עצמי נמוך ותחילת התהליך החוצה ממנו

(הפוסט יכתב בלשון נקבה אך מתאים לשני המינים)

את מרגישה שקשה לך. שמשהו בך לא מאפשר לך לפרוץ את הקושי הזה ולחיות במימוש ובאהבה לעצמך. בתוכך, (במקום קטן אך עדיין חי) את יודעת שיש לך תכונות וכישורים נהדרים. אבל.. וה'אבל' הזה תמיד מופיע, תמיד מקדים אותך וחוסם אפילו את האפשרות לבחור בדרך הנכונה עבורך. ה'אבל' הזה אומר לך שאין טעם לצאת למאבק על זכותך הטבעית למימוש עצמי כי את כבר הרי יודעת שהמאבק הזה נידון מראש לכישלון. אז את מוותרת.

ולפעמים, כשאת הולכת ברחוב או נמצאת בחברת אנשים את רואה שהם יותר. בהכל או לפחות ברוב הדברים- הם יותר. את פחות. ככה זה.

ויש בדידות נורא גדולה והמון כאב בסיפור הזה שלך. חלק קטן שרוצה ויודע שהוא יכול אבל פשוט אין לו כוח לסחוב את כל העגלה הכבדה הזאת של החיים. משהו שלא סומך על עלייך מספיק ולוחש (או אפילו צועק) " את לא יכולה/ את לא מספיק/ גם ככה לא תצליחי".

אם התיאור הזה מתאים לך, בואי נתחיל בתהליך: ננסה רגע להבין מה יכולות להיות הסיבות ואח"כ נראה גם מה אפשר לעשות במצב כזה.

(*פאוזה קטנה וחשובה: הדברים הבאים עלולים להשמע קלישאתיים ושחוקים. למרות זאת, נסיוני הרב לימד אותי כי ברוב המקרים זוהי האמת, למרות שהיינו רוצים אולי סיפור מקורי או מסתורי יותר..).

הבנת הסיבות היא חלק חשוב מהתהליך מפני שכל עוד אנו חושבים שזה פשוט בגלל שאנחנו כאלה ('בילד אין..')- קשה להאמין שנוכל לשנות את המצב. אז ככה: כמו שאולי אפשר לנחש, מקור העניין הוא בילדותינו. קחי רגע ודמייני לעצמך תמונה של עצמך כילדה.

הילדה הזאת שמעה שהיא לא מספיק, שהיא לא ראויה, שהיא פחות.. (כל אחד והמשפט שמדבר אליו). המסר הזה יכול להיות מועבר בדרכים שונות ורבות באופן מילולי מפורש או לא מפורש, באופן לא מילולי (:אלימות, פאסיב אגרסיב, הבעות פנים של זלזול, של אכזבה של כעס..). יתכן גם כי הדברים לא הועברו ישירות אליה אלא אמא או אבא חשבו על עצמם ככאלה והיא.. ביתם.

בשלב מסוים, הדרך היחידה בה יכלה הקטנטונת להגן על עצמה היא להאמין לדברים, 'אם אמא/ אבא חושבים כך- הם הרי יודעים'. 'אם אזכור שאני כזאת- לא אכאב כל פעם מחדש'. 'אם לא אנסה- לא אתאכזב' וכך, כדי להגן על עצמה- היא מפתחת דימוי עצמי נמוך והיא נמנעת מלבקש לעצמה יותר כי היא הרי לא יכולה. עד כאן הסיבות (מאוד בקיצור ומאוד בהכללה).

אז.. מה אפשר לעשות? קודם כל לחבק את הקטנה הזאת חזק חזק:) ולומר לה עד כמה אתם מבינים את הכאב שלה ואת המסקנות שהגיעה אליהן. אח"כ לשאול אותה אם אפשר להציע לה מסקנה אחרת. אם כן, הציעו לה את האפשרות הבאה: אבא/ אמא שלך כנראה חשבו שזו הדרך הנכונה לחנך, יכול להיות שלא הכירו דרך אחרת, אולי היו טרודים מאוד בקשיי היומיום והקשיים הגיעו אלייך. אבל אין לכך שום קשר לילדה/ לאדם שאת. את בעצם ממש לגמרי שווה ומדהימה יש לך יכולות וכישורים ותכונות נפלאות ואני רואה את כל אלה. עכשיו אני פה בשבילך ואני אשאר.

זוהי תחילתו של התהליך בו ייוצרו יחסים של אמון ושל העצמה. על היחסים הללו יש לעבוד בעיקר דרך הקשבה לאותם משפטים מוכרים (אותם משפטים שליליים) שהילדה חוזרת עליהם. ברגע ששומעים משפט שכזה, נראה את הילדה- נחבק אותה ונאמר לה עד כמה היא נפלאה (רצוי להשתמש במחמאות אמיתיות וקונקרטיות).

המודעות לסיבות האמיתיות, ההפרדה ביננו לבין הילדה (אי ההזדהות), שמיעת המשפטים המחלישים, מתן חיזוק בכל פעם שעולה משפט כזה הם התחלה מצויינת לתהליך של שינוי.

המון בהצלחה!

את לא מספיק טובה