על הפחד

פחד לדוגמה

תלמיד שלא לומד למבחנים- עצלן? טיפש? במצב רגשי רעוע? עסוק בעניינים אחרים? כל אחת מהסיבות הללו אפשרית.

ויש אפשרות נוספת: פחד!!

אולי הוא מפחד שאם ילמד וייכשל אז יוכח באופן סופי לגמרי שהוא טיפש. במצב זה לפחות, הוא נהנה מחמת הספק. הפחד מפני משמעות הכישלון, כפי שזו מצטיירת בעיניו, מביא לויתור ולכשלון ידוע מראש.

ממה הוא מפחד? כיצד מצטיירת בעיניו משמעות הכישלון? מאיזה ספק הוא נהנה? ובמה שונים הכשלונות זה מזה?

אני יכולה להיות דוגמה טובה לתמידים אחרים שרבים כמותם פגשתי בהמשך דרכי כמורה וכמחנכת: במשך כל שנות לימודי לא למדתי למבחנים. לעיתים רחוקות, אם בדרך מקרה היה מגיע לידי סיכום כלשהו (של תלמיד אחר, כי גם לא כתבתי בשיעורים), יתכן כי הייתי קוראת אותו פעם או פעמיים בהחבא.

במשך שנים, הייתי מגיעה עם אמי ליום ההורים ושומעת את המילים הבאות: ״חבל שכרמית לא לומדת. אנחנו יודעים שהיא חכמה.. אם רק הייתה מקשיבה, מכינה שעורים, מתכוננת למבחנים, לבטח היו ציוניה מעולים..״

ואני, כל מה שיכולתי לשמוע הוא שהמדד לחוכמה הוא הציונים ושאני נהנית מחמת הספק.

המשוואה הייתה פשוטה: אם אני לא לומדת ונכשלת- אני חכמה ועצלנית (לא כל כך נורא) אבל  אם אני לומדת ונכשלת- אני טיפשה! (הכי נורא בעולם, מבחינתי). אמיתי לגמרי היה ( ועודנו) הפחד מזה שיחשבו שאני טיפשה. והפחד הזה הפעיל אותי.

ביודעי כל זאת אני שואלת את עצמי האם הפחד נעלם? לא, הוא חי וקיים אבל משהו בנוכחות שלו השתנה. אני מודעת לקיומו. מסוגלת לזהות אותו. הוא מפעיל אותי פחות.

אני זוכרתי שיחות רבות עם תלמידים שהופתעו לגלות שגם אצלי זה היה כך. לפעמים היה תלמיד מגיע להחלטה שהוא ילמד ושנשמור את זה בסוד. שאף אחד לא יידע, אפילו לא הוריו או חבריו הטובים ואז, אף אחד לא יצפה לציון מוצלח ואם ייכשל- ייכשל כהרגלו. לי כבר ידוע שהוא חכם גם אם ייכשל לאחר שהתכונן במשך אלף ימים. אבל, נוכל להסיק מכך דברים אחרים. למשל: שהוא לא יודע כיצד להתכונן. או שהוא לקוי למידה באופן כזה או אחר וכו׳. אז, נוכל להגיש לו את העזרה הנדרשת.

היו תלמידים, שהפחד שלהם אמר להם שאם הם יילמדו וייכשלו- הם עצמם יידעו שהם טיפשים והם לא יוכלו לעמוד בזה. היה תלמיד שבמשך שנה שלמה קראתי איתו, טיפין טיפין, על לקויות למידה וראינו יחד שיש אנשים רבים שהם אינטלגנטים ולקויי למידה- הם אפילו התקשו בקריאה בסיסית.. רק לאחר שהשתכנע בכך לגמרי הסכים לשכנע את הוריו לקחת אותו לאבחון וכשהתחיל לקבל את העזרה לה היה זקוק אף התחיל ללמוד (אח״כ, אם היה נכשל לאחר שלמד, היה אומר: ״אני לקוי למידה, נכשלתי בגלל זה..״).

ממה אנחנו פוחדים? עד כמה הפחדים שלנו מפעילים אותנו?

ממה פוחד הילד? האם יתכן שהתנהגותו נובעת מפחד?