על ה×Ŗנהו×Ŗ והצלחה בחיים

היפ×Øה לי מאומנ×Ŗ ששמעה שיעו×Ø ×‘× ×•×©× חטא. שם נאמ×Ø ×›×™ חטא מקו×Øו בכוונה טובה והופו בפגיעה באח×Ø. אם כך, אמ×Ø ×”×ž×Øצה, החטא הגדול ביו×Ŗ×Ø ×”×•× לא לחטוא לעולם מפני שאז לא נפעל מ×Ŗוך כוונו×Ŗנו הטובו×Ŗ.. יוצא מכך שעדיף שנפעל גם במחי×Ø ×©×œ פגיעה באח×Ø ×•×‘×œ×‘×“ שנהיה בד×Øך בה נאפש×Ø ×œ×¢×¦×ž× ×• לה×Ŗכוון לטוב ולנהו×Ŗ לעשו×Ŗו.

אנחנו ×Øוצים להשיג משהו. להכניה דב×Ø ×ž×” חדש אל חיינו (בכל ×Ŗחום שהוא: מצב חב×Ø×Ŗי, זוגיו×Ŗ, לימודים, ק×Øיי×Øה ועוד..). אנחנו מלאי ×Ŗובנו×Ŗ לגבי מה ואיך צ×Øיך לעשו×Ŗ ובכל זא×Ŗ, איננו עושים דב×Ø. והזמן.. עוב×Ø ×œ×‘×œ×™ שוב.

מדוע איננו עושים דב×Ø, למ×Øו×Ŗ ה×Øצון העז וה×Ŗובנו×Ŗ החשובו×Ŗ? מדוב×Ø ×‘×™×¦×™××” מאזו×Ø ×”× ×•×—×•×Ŗ שלנו ובעצם, ביציאה מאזו×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ שלנו ואני אהבי×Ø.

כשאנחנו יוצאים לה×Ŗנהויו×Ŗ חדשו×Ŗ, הדב×Ø ×ž×¢×•×Ø×Ø ×‘× ×• אי נוחו×Ŗ וחוה×Ø ×‘×˜×—×•×Ÿ. Ā ××›×Ŗוב כאן על שני אלמנטים מ×Øכזיים המייצ×Øים מצב זה וכמה ×Øעיונו×Ŗ שיהפכו א×Ŗ הלימון ללימונדה.

אלמנט ×Øאשון: איננו מכי×Øים א×Ŗ עצמנו במצבים החדשים ואין לנו 'אישיו×Ŗ' המוגד×Ø×Ŗ בה×Ŗאמה לאו×Ŗו מצב (יש לנו 'אישיו×Ŗ' המוכ×Ø×Ŗ לנו בעבודה ויש לנו 'אישיו×Ŗ' עם המשפחה.. במצבים חדשים אין לנו אישיו×Ŗ מוכנה 'להכנה אליה' ) ואנחנו נאלצים "להמציא א×Ŗ עצמנו מחדש". דב×Ø ×–×” דו×Øש מאי×Ŗנו יצי×Ø×Ŗיו×Ŗ ואומׄ. אנחנו בעצם הולכים לא×Øׄ חדשה ואיננו יודעים כיצד ואם בכלל נצליח להה×Ŗד×Ø ×¢× השפה וה×Ŗ×Øבו×Ŗ החדשו×Ŗ.

ה×Ŗלהבו×Ŗ והק×Øנו×Ŗ יכולו×Ŗ לעזו×Ø ×›××Ÿ מאוד. הדימוי ל'א×Øׄ חדשה' אליה אנו יוצאים יכול לאפש×Ø ×œ× ×• ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ הדב×Øים מנקוד×Ŗ מבט ה×Øפ×Ŗקני×Ŗ במיוחד. אפש×Ø ×œ×§×‘×œ החלטה לפיה או×Ŗה 'א×Øׄ חדשה' היא גם המצב החדש וגם אני ב×Ŗוך מצב חדש. אילו ×Ŗכונו×Ŗ אגלה בעצמי שלא ידע×Ŗי על קיומן. אילו ×Øגשו×Ŗ יעלו ויפ×Ŗיעו או×Ŗי בקיומם או בעוצמ×Ŗם. באילו ד×Øכים אבטא א×Ŗ מחשבו×Ŗיי ו×Øגשו×Ŗיי. יש לי הזדמנו×Ŗ נפלאה להכי×Ø ××Ŗ עצמי מזווי×Ŗ חדשה. במקום שלא מפש×Ø ×œ×™ לה×Ŗנהל מ×Ŗוך האוטומט הקבוע שלי. מי יודע מה אגלה שם. יכול להיו×Ŗ שבחצ×Ø ×‘×™×Ŗי הפנימי טמון אוצ×Ø ×•×™×›×•×œ להיו×Ŗ שיש שם קן צ×Øעו×Ŗ- בכל מק×Øה, הה×Ŗבוננו×Ŗ שלי בעצמי ×Ŗקדם או×Ŗי כאדם בוג×Ø ×‘×—×™×™× אלו ו×Ŗאפש×Ø ×œ×™ לה×Ŗפ×Ŗח ולהפ×Ŗח לדב×Øים נוהפים.

אלמנט שני: חוה×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ. כשאני יוצא×Ŗ לה×Ŗנהו×Ŗ (גם מוכ×Ø×Ŗ אבל בעיק×Ø ×—×“×©×”) יש היכוי שאכשל. מה לעשו×Ŗ, ככה זה! ×Ŗחוש×Ŗ חוה×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ שמייצ×Ø×Ŗ בי ידיע×Ŗ הכשלון האפש×Øי יכולה לג×Øום לי לקפוא. לא לה×Ŗנהו×Ŗ ואפילו לוו×Ŗ×Ø ×¢×œ חלומו×Ŗ ו×Øצונו×Ŗ יק×Øים ב×Ŗי×Øוצים שונים ומשונים ובלבד שלא אצט×Øך לה×Ŗמודד עם כשלון. לכולנו יש ב×Øזומה זכ×Øונו×Ŗ כואבים וקשים מכשלונו×Ŗ שחווינו ואיננו ×Øוצים להיו×Ŗ שוב באו×Ŗו מקום כואב. בטח שלא מבחי×Øה.

מה שמעניין בהיפו×Ø ×”×–×” הוא המשוואה הזא×Ŗ: אם אינני יוצא×Ŗ לה×Ŗנהו×Ŗ מבחינ×Ŗי אני במקום בטוח. וזה אכן מקום בטוח מפני שה×Ŗוצאה במצב כזה ידועה מ×Øאש והיא- כשלון. זא×Ŗ אומ×Ø×Ŗ באופן לא מודע אני בוח×Ø×Ŗ בכישלון ×Øק מפני שהוא נו×Ŗן לי בטחון וידיעה מ×Øאש של ה×Ŗוצאה. זוהי אשלייה כמובן אבל היא מפעילה כמעט א×Ŗ כולנו. מה קו×Øה אם אני יוצא×Ŗ לה×Ŗנהו×Ŗ? אם אני יוצא×Ŗ לה×Ŗנהו×Ŗ יש היכוי שאצליח. הפעם ה×Ŗוצאה איננה וודאי×Ŗ ודב×Ø ×–×” מע×Ø×¢×Ø ××Ŗ הבטחון שלי.

מבחינה פהיכולוגי×Ŗ, החוויה המ×Ŗמשכ×Ŗ של כשלון הופכ×Ŗ למעין מצב טבעי המש×Øה עלי פהאודו בטחון ובטחון זה גו×Øם לי לשמ×Ø ××Ŗ המצב הקיים. בעוד שהאפש×Øו×Ŗ של ההצלחה מאי×Øה א×Ŗ אפש×Øו×Ŗ הכשלון באו×Ø ×—×“×©, מאיים ומפחיד. כך אני נשא×Ø×Ŗ ב×Ŗוך האזו×Øים המוכ×Øים לי ואינני מעזה לפ×Øוׄ א×Ŗ המעגל ללא מוצא בו אני חיה. והזמן? הוא עוב×Ø ×œ×‘×œ×™ שוב.

אז המשוואה היא כזא×Ŗ: אם אינני יוצא×Ŗ לד×Øך- ממילא לא אצליח. אם אני יוצא×Ŗ לד×Øך יש היכוי שאצליח ויש היכוי שלא אצליח. כמובן שאני ×Ŗמיד יכולה לנהו×Ŗ שוב ובכך להגדיל א×Ŗ היכויי ההצלחה שלי. זא×Ŗ אומ×Ø×Ŗ שאם אשב בחוה×Ø ×ž×¢×© ואחשב א×Ŗ כל ההיכונים שביציאה לד×Øך- אשא×Ø ×¤×©×•×˜ באו×Ŗו מעגל הגו×Ø ×©×”×•× חיי כפי שהם כיום.

הזדקפו כע×Ŗ ושאלו א×Ŗ עצמכם: מה הדב×Ø ××•×Ŗו אני ×Øוצה להשיג כע×Ŗ בחיי? מה עלי לעשו×Ŗ על מנ×Ŗ להשיגו? ועכשיו צאו לד×Øך בה×Ŗלהבו×Ŗ, בהק×Øנו×Ŗ ו×Ŗנו לעצמכם היכוי אמי×Ŗי להצליח, להגשים א×Ŗ החלום.

כי הזמן העוב×Ø ×œ× ישוב עוד.

 

 

כ×Ŗיב×Ŗ ×Ŗגובה

האימייל לא יוצג בא×Ŗ×Ø. שדו×Ŗ החובה מהומנים *