קשיים חברתיים אצל ילדים ונוער- הקשר ההורי

מטרתו של המאמר הבא הוא לעזור לך- לעזור לילדך הסובל מקושי חברתי. הבנת הסיבות הקשורות בך כהורה והדרך בה ניתן לעבוד איתן יכולה להביא שינוי משמעותי לחיי החברה של ילדך. היכולת שלך לעזור לילדך כהורה היא עצומה וכאן אביא את הדרך הבריאה (זו שלא מקצרת תהליכים- אבל באמת עושה את העבודה) לעשות זאת.

לפני הכל, חשוב לי לציין כי אין במאמר זה שיפוטיות, האשמה או ביקורת כלפי ההורים. מלכתחילה אם הגעת למאמר והתפנית כדי לקרוא אותו אין לי ספק שאכפת לך מילדיך וכי כל מה שעשית ותעשה הוא מתוך רצון טוב ואהבה.

הסיבה לשמה אביא את השפעת ההורים כאן היא פשוטה: בתהליכים אשר אני עוברת בעצמי או פוגשת בקליניקה אני מגלה כי הבנת הסיבות היא משמעותית ומקדמת. ההבנה כי הילד לא 'בעייתי' אלא בעצם מספר את הסיפור שלו דרך מצבו החברתי ועובר מסע כדי לשפר לתקן ולהבריא, הבנה כזאת תוכל לאפשר להורים לתמוך בו במסע זה ולא להטיף, לבקר או לשפוט אותו בשל מצבו ולחילופין, לקבל את הדברים בפרופורציות הנכונות.

ואולי אפילו, הבנה כזאת, תביא אותך כהורה לבדוק אצלך אמונות בסיס כאלה או אחרות שיש לך ושמייצרות אצלך דפוסי התנהגות שאינם תורמים למצבך החברתי והרגשי.

בסוף המאמר אכתוב בקצרה כיצד ניתן לעשות שימוש אינטגרטיבי בהבנה זו כדי לעזור לילדכם.

אז, אם הבטחת לעצמך לא לקחת את הדברים למקום של האשמה עצמית או ביקורת.. אני מזמינה אותך לקרוא את הדברים הבאים:

המפגש הראשוני של הילד עם אנשים אחרים הינו עם הוריו ועם המשפחה הקרובה. שם לומד הילד על עצמו, על העולם ועל היחסים שלו עם העולם. אז נוצרות גם אמונות בסיס ביחס לכל אלה אצל הילד- אמונות אשר ילוו אותו שנים רבות. אם אמונות אלה יהיו אמונות חיוביות כגון: אני יקר וחשוב, העולם הוא מקום בטוח, אנשים אוהבים להיות בחברתי.. ירגיש הילד בנוח בחברת עצמו ובחברת אחרים ולהיפך, אם יהיו אלה אמונות שליליות, יסבול הילד מקשיים חברתיים. נזכור כי ברוב המקרים, הדברים הם ברי תיקון וכי שילוב של עבודה והתכוונות מצד ההורים יכול לחולל נפלאות.

אם כן, להלן 5 ההתנהגויות/ התפיסות/ מצבים העיקריים של ההורים אשר ישפיעו על הילד ועל מצבו החברתי.

  1. הדימוי והערך העצמי של ההורה: דימוי עצמי הינו הדעה שיש לך על עצמך, ובהתאם- היכולת לעמוד בכשלון, בקושי, באי הצלחה לאורך זמן- מבלי להתפרק.

אסביר בקצרה: אם בנך/בתך מנסה להזמין חבר/ה לבילוי אחה"צ משותף ומקבלת תשובה שלילית.. האם היא תנסה שוב או שתתקשה להכיל את אי ההצלחה המאיימת על הדימוי העצמי שלה? אותו דבר לגביך- לגבי נסיון כושל כלשהו במקום העבודה למשל, אם הדימוי העצמי שלך יציב ומבוסס תוכל להכיל את הקושי ולהמשיך הלאה בקלות יחסית ולהיפך.

אז איך זה משפיע על הילד?

ראשית, ההורה הוא דמות לחיקוי עבור הילד והילד לומד ולהידמות לו.

עניין נוסף הוא התנהלויות מסוימות של הורה עם דימוי עצמי נמוך אשר פוגעת בדימוי העצמי של הילד ומערערת אותו. 3 התנהלויות כאלה לדוגמה:

  • הורים שרוצים (מתוך הדימוי העצמי הנמוך שלהם) לשנות את ילדיהם- שאינם מרוצים/ שרוצים להגשים עצמם דרך הילד וכו- יגרמו לילד להרגיש שהערך העצמי שלו נמוך. תהיה פגיעה בדימוי שלו בעיניי עצמו.
  • כמובן שמצבו של הילד יהיה חמור יותר אם יבקרו או יעליבו אותו גם על מצבו החברתי. קושי חברתי אצל ילד יכול לאיים על דימוי עצמי של ההורה כאשר זה איננו יציב.
  • גם התערבות יתר של הורים במצבו החברתי של הילד תגרום לו להרגיש שאיננו מסוגל להתמודד בעצמו עם הנושא והנושא עצמו יהפוך מטבעי וקליל לכבד ומרתיע/ מפחיד.. או לחילופין אדישות מוחלטת בשל חוסר יכולת להכיל את המצב.
  1. מידת המסוגלות של ההורה לזהות את רגשותיו, מחשבותיו, תחושותיו ואת רצונותיו ולבטא אותם: וכן יכולתו להבין ולבטא את רצונותיו ורגשותיו של הזולת. דבר נוסף אותו לומד הילד כבר בגיל צעיר מהוריו הוא לבטא את עצמו- אם יהיה מקום בבית לביטוי של רגשות, מחשבות ותחושות, אם יהיה מקום למה ש'אני רוצה' ולאיך ולמה אני רוצה את זה וכו'- אז ידע הילד שהוא (על מחשבותיו, רגשותיו ותחושותיו) חשוב וילמד הילד לבטא את עצמו ואת רצונותיו. ולהקשיב, להבין ולכבד את אלו של הזולת.
  2. הכישורים החברתיים של ההורה: לקיים שיחה עם אחר- להקשיב, להשיב ולחלוק, לשתף פעולה, להציע עזרה לחבר ולקבל עזרה כאשר אני זקוק לה, להתחלק במטלות ובמשימות, לחכות לתורי בסבלנות ולהתפשר במידה. ליזום, להביע את דעתי ועמדתי בחברת אחרים. גם היחס של ההורים כלפי החברה סביבם נספג ומוטמע בילד כבר מגיל צעיר- אם יעלה בבית חוסר אמון באופן קבוע כלפי הזולת ירגיש זאת גם הילד ויתקשה ליצור קשיים חברתיים עמוקים וארוכי טווח.
  3. היכולת להתבונן על המציאות החברתית באופן אובייקטיבי וגמיש: הרי אצל כולנו הדימוי העצמי פגוע במקומות כאלה ואחרים ובכולנו יש פרשנויות סובייקטיביות למצבים חברתיים- פרשנויות שהן תוצר של אמונות שיש לנו על עצמנו, על העולם ועל יחסינו עם העולם עוד מגיל צעיר.. אם קיימת לכך מודעות אצל ההורה והוא יכול לראות את הפרשנות הסובייקטיבית שלו ככזאת ולהציע פרשנות נוספת, משמעות הדבר היא שיוכל להיות יותר אובייקטיבי וגמיש בתפיסת המציאות שלו.
  4. היכולת לקבל את המצב כפי שהוא, מתוך חמלה והבנה: רק אם אפשרי לך לקבל את מצבך (או את מצבו של ילדך) כפי שהוא, בחמלה ובהבנה, תוכל לצאת לדרך של שינוי והתפתחות. אני תמיד אומרת שאם אינני מודעת או מסכימה להיות היכן שאני נמצאת- כיצד אוכל להגיע למקום אליו ברצוני להגיע?

לסיכום, אתם- ההורים משמשים לילד מודל: אם אתם סגורים וחסרי בטחון/ ביקורתיים ושיפוטיים כלפי עצמם או כלפיי אחרים, אם יש לכם חברים ואתם פתוחים ונינוחים בחברה- יקבל מכם הילד את הרושם המתאים וינהג, פעמים רבות, לפיו. אם אתם יודעים לזהות את רגשותיכם ורגשות הזולת ולבטא אותם, אם יכולים לתת פרשנויות נוספות למצבים חברתיים ולא להסתפק בפרשנות האוטומטית. אם אינכם נמנעים ממצבים מורכבים/ מביכים/ קשים.. לכל הדברים הללו השפעה מהותית על מצבו החברתי של ילדיכם.

אז, כיצד אפשר לעשות שימוש בהבנה שלך לגבי השפעת הדימוי העצמי שלך על ילדיך?

ההצעה שלי היא כזאת: לעבור על כל אחד מארבעת התפיסות/ מאפיינים שעלו כאן ולהתחיל ליישם עם עצמך ועם בנך/בתך  את ההיבט הרצוי. למשל: להתחיל לתקשר את מה שאת/ה מרגיש/ה וגם את מה שילדך מרגיש ("אני רואה שאתה ממש כועס עכשיו.."). לא לבקר או לשפוט את הילד על מצבו החברתי. לשתף אותו בכשלונות שחווית ובנסיונות חוזרים למרות הקושי (אם אין מצב כזה- זה הזמן להתחיל:), לתת פרשנויות נוספות למצבים קשים- עבור עצמך ועבור ילדך. לשים לב כמה קשה לך להיות בחברה ולקבל את המצב מתוך חמלה והבנה לעצמך- משם יבוא גם הכוח לצאת מאזור הנוחות ולהתנסות במצבים חדשים על אף הקושי.

*רוצה לאחל לכם הצלחה רבה הורים יקרים, לבי לבי אתכם.

 

  1. גלית פרידמן

    תמיד שווה לקרא את מאמרייך.
    כותבת בתורה ברורה, מכילה ומקדמת.
    לגמרי ניתן לעבוד עם מה שאת כותבת.
    תודה על כל המתנות שאת נותנת.
    יישר כוח.

    1. כרמית אוזן מאת

      תודה רבה גלית משמחים אותי הדברים שכתבת:)

    1. כרמית אוזן מאת

      תודה רבה רוני. נעים ומחזק לשמוע שיש מישהו שנתרם בצד השני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *