3 שאלות על קשיים וכיצד להפיק מהם את המיטב

בדיוק כשם שצריך שיהיה חושך כדי שיוכל להיות אור, כך צריך שיהיה קושי , כדי שתהיה קלות. כאשר נתוודע לכך, תהיה לנו זווית ראייה שונה מאוד על החיים. אנו נאפשר לכל מה שמגיע להיות, לא נאבק ולא נדחיק, לא נברח ולא נעלם. פשוט נוכל להיות עם מה שיש.

מתי קושי קיים? כאשר אנחנו עוברים מכשול כלשהו. זאת אומרת, שהקושי מצביע עבורנו על מקום שאנו יכולים להתבגר בו. על הזדמנות לגדול ולהתפתח.

ומה אנו עושים בדרך כלל? בורחים!! בורחים מההזדמנות שלנו. היקום נותן לנו מתנה ואנו נאבקים בה. אבל זה לא נעים אתם אומרים. נכון, לפעמים זה אפילו מאוד לא נעים וכואב ומפחיד. ובכל זאת, אם ניקח זאת, אם נסכים לקבל את הכאב- יוולד משהו חדש בתוכנו. כל לידה כרוכה בסבל. גם לידות פנימיות.

אז איך זה מתבטא בחיים? מהו קושי? קשה לנו בחברה. קשה לנו בעבודה. קשה לנו באין זוגיות, קשה לנו עם הלבד, קשה לנו בזוגיות, קשה לנו עם הכעס שלנו, או עם הלחץ, או עם הצורך בשליטה.. כל אלה ודומיהם- ברגע שהם מורגשים כקושי, יש בהם הזמנה להתפתחות. זאת אומרת שמשהו בנו מזהה שאנו פועלים בניגוד למהות שלנו. בניגוד למה שנכון לנו (ויכול להיות אגב, מאוד נכון לאדם אחר..).

אנסה שוב במילים אחרות, מפני שזהו עצם העניין, הקושי הוא איתות לכך שיש איזשהו דפוס או אמונה מגבילה שעולים אל פני השטח, זה אומר שכעת הוא הזמן בו אני יכול לראותם (הקושי מראה לי אותם) וזו יכולה להיות גם הזדמנות לבדוק אם אני מעוניין להמשיך ולהחזיק בהם (בדרך כלל מדובר בדפוסים ישנים- כאלה שהבאנו מהעבר הרחוק שלנו ואז היו נכונים וחשובים לנו, יתכן מאוד שכיום הם מונעים מאיתנו לממש את עצמנו, מגבילים את אושרנו וזאת למרות שהם כבר בכלל לא רלוונטיים לחיינו..). לפעמים, המתנה היא שאני יכול לראותם- להיות מודע להם ולכח השפעתם עלי ועל חיי. ויתכן שאצטרך לראות אותם עוד כמה וכמה פעמים לפני שאאזור אומץ לפרוץ דרכם ולפעמים, עצם ההסכמה לראות- תביא לשינוי.

ומהי בריחה? להאשים את החוץ, להתעלם מהקושי- לעקוף אותו על ידי שינה או פעילות יתר למשל, להצמד להרגלים הישנים, להאחז בכל מה שאפשר, להדחיק ועוד.. בעצם, לנסות להעלים את הקושי ולסרב להיות בו. בריחה תמנע מאיתנו לראות גם אם הדבר יהיה ברור ויעמוד אל מול עינינו ממש. בריחה תאפשר לנו לא להיות בקושי לזמן מסויים, קצוב אבל היא לא תאפשר לו להיעלם. להיפך, הוא יחזור שוב ושוב אל חיינו. בלבוש דומה או שונה עד שנסכים לראות אותו. הוא לא יוותר מפני שהוא מגיע ממעמקי הוויתנו. הוא לא יוותר מפני שהוא מבקש את טובתנו. הוא לא משרת את האגו שלנו, את עצלותינו או את האישיות שלנו. הוא משרת את הוויתנו המבקשת להתפתח ולגדול.

ומה לעשות? בפעם הבאה שהקושי מגיע. או ממש עכשיו אם הוא כבר כאן. נסו לפתוח ידיים לקראתו, לברך על בואו, להיות סקרניים לגבי איך תהיו בעתיד בזכותו. נסו לראות את עצמכם מבחוץ, כאילו זהו סרט או משהו שקורה למישהו אחר ולכו לקראת הקושי. פאולו קואלו כתב פעם "השעה החשוכה ביותר היא השעה שלפני עלות השחר". מי מכם נשאר פעם לראות את הזריחה? נכון שהיה שווה?







הכותבת היא מאמנת טרנספורמטיבית ומנחת סדנאות.
ליצירת קשר לחץ כאן