כל מה שאת רוצה הוא שההתנהגות הזאת תיעלם! את שואלת את בן הזוג, את החברה הקרובה, מעלה שאלה בפייסבוק ואפילו שוקלת ללכת להדרכת הורים..הכל, רק שיפסיק עם זה כבר. לפעמים נדמה כי זה מצליח- העצה האחרונה שקיבלת, או האיום על ניתוק המחשב, למשל. וההתנהגות אכן פוסקת. תודה לאל! אבל, אז, ללא כל התרעה מוקדמת, מופיעה התנהגות חדשה וחוזר חלילה. לפעמים, בשקט, בינך לבין עצמך, את שואלת אם יש קשר בין הדברים, אבל הצורך לפתרון גובר ושוב את נזרקת החוצה- לפתרון.

המאמר הזה מנסה להציע אפשרות אחרת לפיה הילד, בהתנהגויותיו השונות, מבקש להפנות את מבטנו למשהו מהותי אצלנו, אצלו, במערכת היחסים שלנו. אם נצליח לזהות את אותו 'דבר מהותי' נוכל לתת לילד את מה שהוא באמת מבקש מאיתנו. אין זה פתרון 'אינסטנט' ששם פלסטר על הפצע, אלא פתרון מעמיק שמסכים להיות עם הקושי. יחד עם זאת, הדברים כאן הם בהירים וממוקדים ולכן שימושיים.

יש כאן דרך חדשה שככל שנצעד בה יותר, כך תהיה נגישה יותר עבורנו עד שתהפוך לדרכנו שלנו.

יש 4 תחנות בדרך הזאת (אולי 5, אתם תגידו..) והן מובאות כאן, בפשטות:

תחנה ראשונה, כדאי לזכור שהכל בסדר גם אם בנקודת הזמן הזאת נראה כי שום דבר לא מצליח. הקשיים והחולשות שלנו ושל ילדינו הם אתגר עבורנו ועבורם. אתגר זה הינו מקום שמזמין את כולנו לגדול ולהתפתח ממנו. הכל בסדר.

תחנה שנייה, ניתן להתנהגות מקום מכיל ולא שיפוטי. נסכים לקבל אותה, כמו שהיא.

תחנה שלישית, נתבונן בהתנהגות וננסה לראותה מעבר ללבוש המתחלף- מה באמת יש שם, במהות. מה באמת ילדנו מבקש מאיתנו, מה הוא מנסה לומר דרך התנהגויות כאלה ואחרות. עצם הראייה כבר יכולה להביא שינוי גדול ולפתוח בפנינו ובפני ילדינו אפשרויות חדשות, תקשורת חדשה.

תחנה רביעית, נבדוק כיצד אנו יכולים לתת מענה לקושי של ילדנו במהותו, מה אפשרי עבורנו. כדאי לבחור בדברים פשוטים שאנו באמת יכולים לעמוד בהם.

בסיום התהליך, הקושי, שקיבל מענה אמיתי, יתפוגג ונוכל לראות שינוי עמוק ומשמעותי לטובה במערכת היחסים במשפחה.

כשיבואו קשיים אחרים- נוכל לעשות שימוש בכלים שקיבלנו ולעבור דרך התחנות המוכרות לנו.

תחנה חמישית (אופציונאלית), ואולי אפילו נוכל להוקיר קשיים אלו על שהם מביאים איתם הזדמנות חדשה להקשבה ולצמיחה.

ניתן באהבה:)