בימים האחרונים אפשר לראות ברשת המון תמונות של הורים וילדים מאושרים.
תלמיד/ה מצטיינ/ת במבט קצת נבוך.. הורים מחייכים וגאים
ובאמת, אין מה לומר, כל הכבוד לילדים אלה ולהוריהם
ואני יודעת שכדי להיות תלמיד/ה מצטיינ/ת צריך להיות גם בעל/ת ערכים
שאינם רק התמדה, חריצות ונחישות אלא בדרך כלל גם חברות ונתינה.
אבל הפוסט הזה, מה לעשות, הוא לא עבורם וגם לא עבור הוריהם
הפוסט הזה הוא עבור אלא שלא קיבלו אף פעם תעודה שכזאת בביה"ס
וסביר להניח שגם לא יקבלו.. ועבור הוריהם.
אז ככה,
מערכת החינוך מודדת לפי הישגים. גם אם לילד יהיו כל הערכים אבל הישגיו יהיו נמוכים- או בינוניים,
לא יוכל לקבל תעודת הצטיינות (לפחת לא כזאת 'מכובדת' בית ספרית.. שכבתית..).
ומי קובע מהם המקצועות הנלמדים? ואיך ילמדו? וכמה? ומתי?
מישהו. אולי כמה כאלה. שיושבים איפשהו במגדל השן שלהם
ומחליטים שתנך, היסטוריה, חשבון ועברית חשובים יותר מציור, נגרות, משחקי דמיון ובישול
ומחליטים שמי שמקשיב למורה ועושה את כל (או את רוב) מה שהיא אומרת, פועל נכון יותר
ממי שמורד, מתנגד, מביע דעתו או סתם לא מקשיב כי הוא חולם על המצאת המאה הבאה או
על הצמות היפות של הילדה שלפניו..
ומחליטים שמי שמתאים לו לשבת 6 או 7 ואפילו 8 שעות כמעט רצופות, פועל נכון יותר
ממי שלא..
ואז, הילד המוכשר שלך: תותח בדמיון וביצירתיות, חולם בהקיץ עם רעיונות אינספור, ובעל ידי הזהב..
לא יכול להיות תלמיד מצטיין!
וגם הילדה שלך: זו המורדת שלא מוכנה לשבת שעות בכיתה רק 'כי צריך' או 'כי כולם'.. שיש לה דעות ורעיונות על איך דברים יכולים לקרות אחרת וגם יכולת מופלאה להשמיע אותם..
לא יכולה להיות תלמידה מצטיינת!
וגם הילד החכם שעסוק בפתרון עניינים חברתיים סבוכים ומורכבים והילד הרגיש שמתקשה להיות חלק ממערכת שמודדת אותו ואת חבריו במספרים והילדה המתבוננת שמתעניינת בהתנהגות בני האדם יותר מאשר בבעיה במתמטיקה ועוד הרבה הרבה הרבה ילדים שלא מתאימים לדרך האחת שמכתיב משרד החינוך אבל מתאימים לאינספור דרכים אחרות חשובות וטובות לא פחות.
אז אני רוצה לומר לכם, הורים ותלמידים לא מצטיינים יקרים, שאתם מצויינים לגמרי ושיש לכם את כל הסיבות להיות גאים. עצם זה שאינכם מתאימים למסגרת נוקשה, סמכותית, מיושנת, הישגית ותחרותית הופך אתכם למצטיינים אפילו יותר (בלי לפגוע במצטייני מערכת החינוך, כמובן).
עצם קיומכם מעיד על מצויינותכם!
אז.. נצלו את ההזדמנות לחגוג את המצויינות של ילדיכם. דווקא עכשיו, כשנראה שכולם מסביב זוכים לתשואות ורק ילדכם לא. הריעו לו- גם אם קיבל תעודה ממש גרועה. חבקו אותה- גם אם המורה נזפה בה. לכו לבית קפה, הזמינו שוקו חם ועוגה טעימה וחגגו עם ילדיכם את מצויינותם. את עצם היותם.
נו.. אתם עוד פה?
אני מאוד אוהבת את הפוסט הזה.
זה בדיוק מה שאנחנו עושים בסוף המחצית
תודה עדי. נהדר שכך!