בעיות חברתיות הן נושא רגיש וכאוב במיוחד עבור המתבגר/ת שלך ועבורך. הכאב יכול לגעת בך כ"כ עמוק וחזק עד שנראה כי אי אפשר להתמודד איתו. כל מה שהיית רוצה זה בסה"כ שיהיו לו/ה חבר או שניים, לא יותר.. מישהו לבלות איתו אחה"צ ובחופשים.. מסביבך, המתבגרים של כולם יוצאים, מבלים, לומדים ביחד.. ורק האוצר שלך יושב בבית.. לפעמים בא לך לצעוק!
מתבגרים/ות רבים מגיעים לקליניקה שלי וגם הורים רבים למתבגרים במצב כואב זה. מנסיון, השינוי הוא אפשרי בהחלט במידה שגם ההורה וגם המתבגר רוצים בו ומוכנים לעשות בשבילו. במאמר זה אתן את הבסיס ממנו כדאי להתחיל. וכבר אומר כל הכבוד לכם, שיושבים כעת לקרוא אותו, כנראה שבאמת אכפת לכם!
ראשית אתן סקירה קצרה של המצב, של משמעויותיו הרגשיות ושל דרך התנהלותו. אכתוב גם מעט על הסיבות לקושי ולבסוף אתן כמה דרכים ואפשרויות להורים כדי לחזק את המתבגר שלהם ולאפשר לו להיות במקום תומך בתקופה קשה כל כך בחייו. תמיכה וחיזוק עלולים להישמע מעט מדי (כמובן שכולנו רוצים 'פתרונות פלא' למצבים שכאלה) אבל זה הרבה מאוד ואפשר לומר שזהו תנאי מקדים ומשמעותי כדי שיתקיים תהליך של שיקום ושל יצירת קשרים חברתיים. זאת מכיוון שאת ה'עבודה' בסופו של דבר צריך לעשות המתבגר בעצמו.
כמה מאפיינים של מצב זה: מתבגרים החווים בעיות חברתיות בגיל זה (10 ומעלה) ירגישו דחויים, פגועים, מושפלים, לא שווים , עצובים ויתכן בהחלט שהדבר ישפיע על התנהלותם ותפקודם בתחומים אחרים של החיים (לימודים, משפחה , תחביבים וכו').
בדרך כלל הם יהיו במצב בו האמון הבסיסי שלהם פגוע והם נוטים לפרש באופן שלילי את התנהגות האחרים ואת היחסים עימם. דבר זה גורם להם להתרחק או להימנע מניסיונות התקשרות עם ילדים אחרים בגילם. או לעשות זאת באופן שאינו מעורר באחרים רצון לקרבה.
זאת ועוד, חלק משמעותי ביותר בגיל ההתבגרות הנו קבוצת השווים וההשתייכות לקבוצה כזאת היא קריטית עבור המתבגר. מתבגר שאין לו קבוצת השתייכות כזאת ירגיש בודד, לעתים יהיה תלוי מאוד בהוריו ולא יפתח לעצמאות או להגדרה עצמית מחודשת, במצב כזה גם המוטיבציה לעשייה תפחת.
אפשר לומר שזהו מעין 'מעגל קסמים' המזין את עצמו ופעמים רבות נראה כאילו אין ממנו מוצא.
המקורות לקשיים כאלו יכולים להיות רבים: חוסר בטחון עצמי, תפקוד לימודי נמוך, התנסויות חברתיות קשות מן העבר שלא עובדו כראוי וממשיכות להפעיל את המתבגר ואת רגשותיו, קשיים מבית (המהווה דוגמה ראשונית טובה להתנהלות חברתית): אב/ אם שחוו בילדותם קשיים חברתיים, תקופה עכשווית קשה בבית, קושי בוויסות חושי/ רגשי ועוד..
כיצד אני כהורה יכול לעזור? מתבגר שכזה זקוק קודם כל לקבלה כפי שהוא. לאמירה חד משמעית שכמו שהוא- הוא נהדר. זה קשה, מפני שהורים למתבגר שכזה בדרך כלל אומרים לו דברים כגון: אתה צריך ללכת לחברים בגיל הזה או להזמינם אליך, למה אתה כל היום בבית, מה כולם עושים אחר הצהרים.. חשוב לזכור שהילד הוא החווה את הקושי העיקרי פה. נכון שדאגת ההורים יכולה להיות גם כן חוויה קשה ומפחידה ובכל זאת, הם אלו שיכולים לתת את התמיכה ואין טעם בכך שיעבירו את חרדתם/ דאגתם ובכך יוסיפו עוד על העול הכבד שנושא אתו המתבגר שלהם. אפשר להיות בטוחים שהוא יודע שחבריו לכיתה נפגשים מחוץ לשעות ביה"ס והוא יודע שכמעט לכולם יש חבר'ה או לפחות חבר או שניים והוא לא היה רוצה להיות כל אחה"צ בבית מול המחשב/ הטלוויזיה/ הספרים אלא להיות שם בחוץ, עם כולם, כמו כולם.
מהמקום המקבל, התומך והאוהב אפשר וכדאי גם לדבר על הדברים (זה יכול להיות הורה, אח גדול, מאמן/ מטפל, או כל מבוגר אחר שהוא מרגיש קרוב אליו ונותן בו אמון). קודם כל על הרגשות הקיימים- לקבל אותם. לא לנסות לבטל אותם או להפחית את עצמתם על ידי אמירות כמו: זה לא כל כך נורא ודומות להן. אפשר ורצוי לבטא את הכאב במלים כמו: זה באמת קשה או, אני רואה שעצוב לך מאוד.. כל אלה חשובים כדי שהמתבגר לא ירגיש בודד עם רגשות קשים כאלו ויוכל לחלוק אותם עם מישהו, כמו כן ידע שהם לגיטימיים ושיש עוד אנשים החווים אותם.
יש לשים לב ולבטא בקול רם תכונות חיוביות קיימות במתבגר ובזמן אמת. לא סתם לומר- 'אתה נדיב' אלא כשעושה מעשה של נדיבות לציין את המעשה ואת התכונה. בעצם להפנות את תשומת ליבו של המתבגר לתכונותיו הטובות. כך ניתן יהיה לחזק את הילד בחוזקותיו. כדאי גם לבדוק מה הוא אוהב לעשות, במה הוא מוכשר וכדאי ניתן ליישם זאת בחוג, בבית עם אחד ההורים או עם חבר מהכיתה בעל תחביב דומה (אפשר לשאול את המחנך מי עוד אוהב בכיתה ל..לבנות ולהטיס טיסנים למשל..). בהקשר זה מומלץ גם לייצר בילויים משותפים משמעותיים עבור הנער- כדי לעזור לו לפתח תחומי עניין וכישורים חברתיים. יציאה לטיול משותף בחיק הטבע עם חברים שגם הם הורים או אפילו חברים מבוגרים בלבד. בישול ארוחה במשותף וכדומה.
כדאי לבדוק עם הנער כיצד הוא נוהג לפרש התנהגויות של ילדים אחרים כלפיו- האם הוא רואה בהם בדרך כלל התנכלות או כעס או חוצפה גם כשניתן לפרשם באופן אחר? אם כן, ניתן להציע פרשנויות אחרות למצב ובכך לפתוח ולאפשר מרחב גדול יותר של ראיית האחר ומשם לעתים אף ייתכנו ניסיונות מחודשים ליצירת קירבה ולשיתוף.
אפשר גם לדבר על אילו 'קולות' קיימים בילד כשהוא נמצא בחברת ילדים אחרים, כשהוא רוצה להשתתף בשיחה, או להצטרף למשהו אחר שקורה. האם אלו קולות כמו: 'אתה לא שווה', 'אתה לא מספיק', 'עדיף שלא תנסה' או אולי קולות של- 'הם לא בסדר', 'אני לא באמת רוצה', 'אני לא סובל אותם'. אחרי ששומעים ומכירים טוב את ה'קולות' הללו אפשר לראות אילו 'קולות' נוספים נמצאים ברקע, שקטים יותר, כמו: 'אני יכול לדבר איתם על ..', 'יש לי תחומי עניין רבים שיכולים לעניין גם אותם', 'הם בעצם די מסקרנים אותי' ועוד. כדאי לתת ל'קולות' האלה מקום, להקשיב גם להם.
ובעיקר בעיקר, לסמוך עליו שהוא יכול לעבור דרך זה ולזכור תמיד (בלב ובקול רם) שאנו לומדים מכל מה שהחיים מזמנים לנו ובאשר כך, כל קושי הוא מבורך. ועוד משהו, לסמוך גם על עצמכם. כהורים ובכלל, שיש בכם את כל כוחות , האהבה ואת כל מה שהמתבגר/ת שלכם צריך מכם. בזמנים קשים זכרו זאת וחבקו גם את עצמכם.
חיבוק גדול ממני, לכם ולמתבגרים היקרים שלכם.
כדאי לציין שקשיים במיומנויות חברתיות, יכולים להיות ממקור של הפרעות קשב H.D.H.D.
הנותן אותותיו, בקשיים בהבנת סיטואציות חברתיות, פרשנות מוטעית לקורה סביבו ואימפולסיביות.
תודה יעל, לגמרי נכון וחשוב.
בד"כ בגילאים האלה מגיע מסר מביה"ס שיש קושי (כי הרי יש לכך ביטוי מובהק בלימודים) ומפנים לאבחון פסיכו- דידקטי.
אז, ההורים מקבלים גם את האינפורמציה הנ"ל.
אבל בהחלט חשוב להפנות גם את תשומת הלב לקשיים שהזכרת. כמו גם קושי בשיום ושליפה, לקות בעיבוד שמיעתי וכיוצא באלה.
יעל,ומה המקור להפרעות הקשב, אולי במקום לדכאות ולכבות את הילד האנרגטי התוסס והחיי המלא בחיוניות ואנרגיות טובות,אולי פשוט לנתב אנרגיות אלה למקומות טובים,במקום לכבות את הילד עם תרופות כשקשה ואין ידע וכלים להתמודד עם חיוניות מוגברת.
אני עובד רוב היום עם נוער,ילדים של בעיות קשב מרגישים דפוקים,במקום להרגיש חיוניים, לדעתי אין לצוות החינוך כלים אמיתיים להתמודד איתם, כאשר בנתון היחיד למבחן ההצלחה הואתוצאת הבגרות.
והראיה שאחן ציון התנהגות בתעודת הלימוד בתיכון.
ניסים יקר, מסכימה עם הדברים שכתבת. אכן לחלקו הגדול של צוות החינוך אין כלים להתמודד עם ילדים שדרכי הלמידה שלהם שונות. אני חושבת שאפילו המושגים הפרעות קשב או לקויות למידה הם מושגים מוטעים ומטעים. מדובר בילדים עם יכולות למידה שונות ועם קשב מעולה כאשר הם עוסקים במה שאהוב עליהם. למעשה, אלו ילדים שאינם מתאימים למערכת לא בגלל שיש להם הפרעות או לקויות אלא בגלל שיש להם כישורים אחרים או איזורים אחרים מפותחים יותר. מערכת החינוך של ימינו מתקשה להכיל שונות ולכן מגדירה כך את כל אלו שלא יכולים להתישר לפיה. ונניח שנקבל את ההגדרה למרות הקושי הטמון בה- אין המערכת מכשיה את הצוותים לעבוד כהלכה עם ילדים אלו- הרעיון הוא בכל זאת לישר אותם ולהתאימם למערכת ולא לעבוד עם החוזקות והכישורים שלהם..