חווה רגשות אשמה, ביקורת עצמית ושיפוטיות? הפוסט הזה יהיה קצר אבל יכול להיות משנה חיים עבורך. ההבחנה שאביא כאן היא צומת חדשה ופשוטה. כזו המאפשרת לך לבחור דרך בריאה, מצמיחה ומהנה יותר לחיות את החיים. לא הצלחת במפגש חשוב, ראיון עבודה, גידול הילדים, בישול ארוחה, מבחן, דייט.. מה קורה אצלך בראש במקרה כזה?
אז ככה: יש הבדל מהותי בין הכי טוב שאפשר (שאחרים יכולים או הכי טוב שאני יכולה כפוטנציאל) לבין הכי טוב שאני יכולה ברגע נתון. האגו שלנו (היקר באמת, אולי אכתוב עליו ועל החשיבות שלו באחת הפעמים הבאות), אומר לנו שאנחנו לא מספיק. שאפשר יותר. שיכולנו יותר.. ואנחנו מסכימים איתו בלי להיות שם בשביל עצמנו. קצת כמו הורים שהילד שלהם השתדל וניסה ולא לגמרי הצליח (או לגמרי לא הצליח) ובמקום לקבל חיבוק ומילה טובה אנחנו נוזפים בו שיכל יותר. והרי דווקא כשלא הצליח הוא זקוק. כל כך זקוק לחיבוק שלנו.
אז מה זה הכי טוב שלך ברגע נתון? זה בדיוק מה שעשית. הרי רצית להצליח. והראש אומר- כן, אבל יכולתי להתכונן יותר. נכון! בפוטנציאל. במציאות שהייתה עבורך באותו רגע מה שעשית זה מה שיכולת לעשות. לא יותר מזה. איך זה נראה בפועל? יצאתי ממבחן והרגשתי שלא הלך לי טוב. אני שומעת את הקולות השיפוטיים ואני אומרת לעצמי שזה המקסימום שיכולתי באותו רגע (וגם ברגעים שלפני). בפוטנציאל אני יכולה יותר ולכן יש סיכוי שבעתיד אצליח יותר אבל היום- זה כל מה שיכולתי לעשות. זה הכי טוב שלי ברגע הנתון. ככה נראית קבלה. המוטיבציה האמתית להתפתח ולהצליח תבוא מפה. מאהבה ומקבלה ולא מפחד ושיפוטיות.
וכמובן כמובן שלא רק כלפי עצמנו נתייחס כך אלא כלפי כל מי שיקר לנו.
בהצלחה!