ארכיון הקטגוריה: אימון

המשפחה כשהילדים הופכים למתבגרים- התפרקות או שינוי?

מרגישים שהילדים שלכם גדלו והמשפחה, כפי שאתם מכירים אותה, מתפרקת? פתאום כבר אין את הקרבה הזאת של פעם, כשהיו קטנים. הימים בהם ידעתם הכל.. הייתם עדים לכל הדמעות וסיבותיהן, לכל הכאבים, ידעתם היכן הם נמצאים בכל רגע והשיחות מסביב לשולחן היו פשוטות כל כך. וכששרתם או רקדתם הם הקשיבו בנועם והביטו בעיניים אוהבות.. הכל היה תחת שליטה- גם כשהיה קשה או לא מוצלח- היה פשוט. בתקופה הזאת היה קל לרצות ולשמח אותם וגם אם לא ממש התרצו ושמחו תמיד היה מקום לחיבוק או סיפור לפני השינה או נשיקה עסיסית, הם עדיין היו 'שלכם'.

להמשיך לקרוא

ההזדמנות הטמונה בפוסט טראומה- פוסט מעורר מחשבה

המצב הפוסט טראומטי מחזיר אותנו כל פעם למנגנון התגובתי הישן שלנו- אין כאן חיים אלא מנגנון מכאני שפועל ללא בחירה וללא רצון.

העניין הוא.. שאצל כולנו רוב רובו של הזמן אין חיים אלא מנגנון מכאני- צרור של תגובות מוכנות מראש המכתיבות לנו את מה שקורה ומה שיקרה. צרור המושתת על אישיות שנבנתה לפני שנים רבות. אנחנו קוראים לזה חיים אך אפשר לקרוא לזה חיים בדיוק במידה שנגיד על מכונית שיש לה חיים.

אז מה ההבדל בין אנשים הסובלים מפוסט טראומה לבין אנשים שאינם סובלים ממנה?

להמשיך לקרוא

לפגוש את ילדך האמיתי

כמה קשה לפגוש את ילדך האמיתי. לא את מי שהיית רוצה שיהיה. לא את מי שהיה יכול להיות אם רק היה משנה/ משפר/ מתקן תכונות או התנהגויות כאלה ואחרות בעצמו.. לא את הילד החמוד שהיה לפני כמה שנים. אלא את הילד שלך- כמו שהוא- ממש עכשיו.

להמשיך לקרוא

הנטישה הפנימית

הפוסט הזה יהיה קצר ופשוט. אנסה להסביר תהליך אשר קורה לכל אחד מאתנו ביום יום והוא אחד מגורמי הסבל הגדולים ביותר עבורנו (אולי אפילו ה- אחד).

להמשיך לקרוא

פוסט פרקטי על הסבל וכיצד אפשר להפחיתו

תמיד יש סבל כשם שתמיד יש הנאה, אלו הן שתי גדות של הנהר בו זורמים חיינו,

אלא שיש סבל שאיננו הכרחי

להמשיך לקרוא

הסוד הגדול של הבקשה

כולנו מבקשים, מביעים משאלות.. חלקנו מפנים זאת כלפי בורא עולם, חלקנו כלפי היקום או הבריאה.. אנו מבקשים בריאות, שפע, שמחה, אהבה, הצלחה, התפתחות ועוד בקשות מפורטות/ אישיות/ כלליות.

העניין הוא, שבדרך כלל אנו מבקשים מתוך תחושה של חוסר. מתוך כאב ה'אין לי' או 'אין לי מספיק' ממקום מכווץ. המקום הזה שאנו מבקשים ממנו איננו מקום המאפשר קבלה- קשה להישאר פתוח ולקבל כשגופי מכווץ או כואב.

כך קורה שמשאלה או בקשה, אשר ממקדת אותי במה שחסר לי, הופכת דווקא לגורם מעכב במקום לגורם מקדם ובעצם מרחיקה את האפשרות שלי לקבל את שברצוני לקבל.

אז מה עושים?

להמשיך לקרוא

מוכר בכורתו בעבור נזיד עדשים- על מערך הריצוי וכיצד אפשר לעבוד אתו

לא פשוטים בכלל חייו של האדם המרצה. בלתי יציבים, מלאי אכזבות וכעסים, השמחות, כמו שמן על מים, אינן נספגות, נוגעות- לא נוגעות וזורמות הלאה.

להמשיך לקרוא

הצל ואני

אתם מכירים את השיר. מזמינה לקרוא את המילים תוך כדי הקשבה לשיר.

מה קורה כשאנחנו מקבלים את החלקים שהשארנו בגלות, בצל? החלקים בנו שאנחנו מתכחשים להם, מפחדים/ שונאים/ נגעלים מהם?

מה שקורה זה שאנחנו צומחים. שמערכות היחסים שלנו מתחזקות. שאנחנו מרגישים סיפוק ואהבה.

עוד הרבה אפשר להגיד על החלקים הללו ועל העבודה היקרה איתם. אוסיף כרגע רק שאפשר לזהות אותם ע"י שנשים לב למה שהוא בלתי נסבל עבורנו אצל בני הזוג שלנו. ילדינו או אנשים אחרים. אלו החלקים שאנחנו שולחים לגלות.

וכמו בשיר של פוליקר הם יכולים, אם רק נסכים לקבלם, להיות לנו אפילו כנפיים! אותי זה מרגש…

הנה זה:

הצל ואני/ יהודה פוליקר

הצל שלי ואני יצאנו לדרך

השמש עמדה כך בערך

פעם אני מוביל

ופעם צל על השביל

 

עננים התכנסו בשמיים

התחילו לרדת טיפות מים

צילי התכנס בתוכי

המשכתי לבדי בדרכי

הרוח טלטל

הפחד טפטף וחלחל

צילי בתוכי מרעיד

מפחיד יותר מתמיד

הוא שואל לאן אתה לוקח

אני משיב לאן אתה בורח

למה תמיד קירות מוגנים

למה צל כשאור בפנים

בוא נעוף רחוק

אתה תהיה לי כנפיים

אל חיבור דמיוני

שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי

בוא נקפוץ, נמריא, נעוף

אל קשר הצל והגוף

די להמשיך לברוח

אל מה שתמיד רצינו לשכוח

לשכוח את דלתות הבלבול

את הילד שמציץ דרך חור המנעול

בוא נעבור את הגבול

אל החופש שהיה כבול

ורק מנגינות מזכירות

שבחוץ אפשר להיות

משוחרר מכל פחד

רק כשהצל ואני ביחד

להמשיך לקרוא

עבודה בחלקים- להפריד את עצמי מחלקים שונים בתוכי

דימוי עצמי נמוך? התקפי חרדה? כעס בלתי נשלט? וכדומה רגשות ומצבים שקשה לך להכיל או להתנהל כשהם מגיעים? ברשימה קצרה זו אתן כלי יעיל להתמודדות עם מצבים כאלה ודומיהם.

כאשר אני מרגישה שאני לא שווה או חסרת ביטחון למשל, מה שקורה זה שבאותו רגע אני מזדהה כל כולי עם ההרגשה הזאת. המחשבות רצות בלופ ואין מוצא מהמצב הקשה בו אני נמצאת. כך גם במצב של חרדה וכן הלאה.

אז מה עושים? אני מזהה את ההרגשה/ המחשבה/ המצב ואומרת לעצמי: "יש בי חלק שמרגיש עכשיו לא שווה/ חסר בטחון". אם יש באפשרותי: אני מנסה לעורר בתוכי סקרנות לגבי החלק הזה להכיר אותו. אז.. ראשית אני מאפשרת לו להיות. אני מנסה לגלות איפה הוא יושב בתוך הגוף שלי. בד"כ יש לזה מקום. אם קשה לי לאתר מקום מדויק אני יכולה לומר איזור בגוף באופן כללי: ראש, חלק קדמי (חזה בטן) חלק אחורי- גב, ידיים, רגליים.. אם יש מיקום מדויק זה נפלא. ואז אולי אפשר להתבונן עוד- מה הצבע באיזור הזה? האם יש או אין תנועה? צורה וכו.. כל מה שאני רוצה לעשות זה לזכור שזה חלק בי, לאפשר לו להיות ואולי גם להיות בסקרנות כלפיו. אפשר גם להרגיש איך אני יושבת לידו (ממש לראות את עצמי או להרגיש את עצמי בתוך אותו איזור בגוף), נותנת לו את מה שהוא זקוק לו כרגע: רוגע, חום, אהבה, חיבוק…

העניין העיקרי פה הוא הפרדה ביני לבין החלק הזה. זאת אומרת, אם אין באפשרותי להתרכז עכשיו כדי להכיר אותו יותר כל מה שעלי לעשות זה לזכור שזה בסה"כ חלק בי. ברגע זה ממש יש בי חלקים נוספים. אחרים. שגם אם אינני מרגישה או נמצאת איתם בקשר כרגע- הם מצויים בי. עצם ההבנה וההזכרות שאני חווה כרגע היבט או חלק אחד מסויים ממני, מרגיעה את כל המערכת ומאפשרת לנו לא להזדהות עם המצב.

מקווה שיהיה לך לעזר. בהצלחה:)

הכי טוב שאת יכולה!

חווה רגשות אשמה, ביקורת עצמית ושיפוטיות? הפוסט הזה יהיה קצר אבל יכול להיות משנה חיים עבורך.    ההבחנה שאביא כאן היא צומת חדשה ופשוטה. כזו המאפשרת לך לבחור דרך בריאה, מצמיחה ומהנה יותר לחיות את החיים. לא הצלחת במפגש חשוב, ראיון עבודה, גידול הילדים, בישול ארוחה, מבחן, דייט.. מה קורה אצלך בראש במקרה כזה?

להמשיך לקרוא

חווה שינוי לא רצוי בחייך? הפוסט הזה הוא עבורך!

חווה פיטורים, פרידה, או שינוי אחר המורגש כרגע כבלתי רצוי?במצב כזה החיים מסמנים לך משהו. בעצם, זוהי הזדמנות אדירה להתקדם, לקבל יותר מהשפע,לממש עצמך. עכשיו עולה בך רצון להפסיק לקרוא. בכאבך ובצערך אינך רוצה לשמוע על הזדמנויות על כך שהכל לטובה ואני יכולה להבין אותך ובכל זאת, מזמינה אותך לשנס מותניים. לקרוא את המשל הבא ואת התובנות והעצות שאחריו. מי יודע, אולי בכל זאת יצא טוב מכל הסיפור הזה.

להמשיך לקרוא

הכלים הטכניים VS העבודה הרגשית- הבדלים ותובנות

לא פעם נראה לנו שכלים כאלה ואחרים הם קיצור דרך מעולה לחיים טובים ומלאים ואכן חשיבותם רבה מאוד אך אינה מהווה תחליף לעבודה עם הפצע, היינו- לטיפול רגשי. בפוסט קצר זה אתן סקירה קצרה וממוקדת על שניהם.

להמשיך לקרוא

החופש לבחור- סיפור ופוסט

איש אחד הלך ביער עבות במשך שבועות רבים כדי להגיע למחוז חפצו.. כבר למד למצוא את דרכו בסבך העצים והצמחייה עד שהגיע לנהר סואן ומסוכן. הוא מבין שלא יצליח לשרוד את הנהר אלא אם יבנה רפסודה טובה ממש, וכך, במשך ימים ושבועות, הוא בונה רפסודה ומקווה שבעזרתה יוכל לחצות את הנהר בבטחה להמשיך לקרוא

קשיים חברתיים אצל ילדים ונוער- הקשר ההורי

מטרתו של המאמר הבא הוא לעזור לך- לעזור לילדך הסובל מקושי חברתי. הבנת הסיבות הקשורות בך כהורה והדרך בה ניתן לעבוד איתן יכולה להביא שינוי משמעותי לחיי החברה של ילדך. היכולת שלך לעזור לילדך כהורה היא עצומה וכאן אביא את הדרך הבריאה (זו שלא מקצרת תהליכים- אבל באמת עושה את העבודה) לעשות זאת.

להמשיך לקרוא

5 קצרצרים על קושי ואושר (לגזור ולשמור:)

תינוק לומד ללכת. הוא נופל שוב ושוב, לפעמים מיד קם וממשיך לנסות, לפעמים בוכה קצת וממשיך בזמן אחר.. דרך הקושי הוא לומד. אם היה מנסה להעלים את הקושי, לעקוף אותו, להתחמק ממנו- לא היה לומד ללכת! והכל בזמן הנכון, כשהשרירים חזקים מספיק, כשהיכולת המוטורית, השכלית והרגשית מפותחות בדיוק כדי להגיע לרגע הזה. להמשיך לקרוא

על דימוי עצמי נמוך ותחילת התהליך החוצה ממנו (ס"ת)

ההרגשה היא שקשה לך. שמשהו בך לא מאפשר לך לפרוץ את הקושי הזה ולחיות במימוש ובאהבה לעצמך. בתוכך, (במקום קטן אך עדיין חי) ברור לך שיש בך תכונות וכישורים נהדרים. אבל.. וה'אבל' הזה תמיד מופיע, תמיד מקדים אותך וחוסם אפילו את האפשרות לבחור בדרך הנכונה עבורך. ה'אבל' הזה אומר לך שאין טעם לצאת למאבק על זכותך הטבעית למימוש עצמי כי הרי ידוע שהמאבק הזה נידון מראש לכישלון. אז עדיף לוותר.

ולפעמים, בחברת אנשים או אפילו סתם ככה ברחוב אנשים נראים לך יותר. בהכל או לפחות ברוב הדברים- הם יותר. הינך פחות. ככה זה.

להמשיך לקרוא