אנחנו מייחלים בכל ליבנו לזוגיות, לאהבה אמיתית. ובכל זאת איננו מוצאים אותה. בשלב זה, אנו יכולים להיות במצב של קורבנות או של אחריות. במצב הראשון- נאשים את העולם, את חוסר המזל שלנו, את הורינו, את מראנו החיצוני ואפילו את חשבון הבנק שלנו.. במצב השני- נתחיל קודם עם שאלה. מדוע? מה קורה בי? מהן המחשבות/ אמונות/ דעות שמונעות ממני להשיג את מטרתי החשובה? מהם דפוסי ההתנהגות שלי, שמונעים זאת?
במאמר זה אנסה, בדרך לא שגרתית, לגעת בסיבות אפשריות לכך. סיבות הקשורות באמונות מגבילות, בדפוסי התנהגות וחשיבה וכו'. הדרך ה'לא שגרתית' היא, שהפעם איעזר בציטוטים שונים הנוגעים בכל מני אפשרויות כאלו, מה שיהפוך, כך אני מקווה, את המאמר לקליל, מעלה חיוך, קליט ובתקווה שאף מניע לפעולה..
אתחיל בציטוט. קצת ארוך אבל שווה כל רגע.. "לפעמים מביט אני על סביבותיי ברוב אימה. במבוכה השוררת כיום בעולם רואה אני חוסר כבוד לערכי החיים. היופי מצוי בכל הסובב אותנו, אך מה רבים הם אותם עיניהם טחו מראות אותו! מביטים הם בפלא של אדמתנו זו אך דומה שאין הם רואים מאומה. הבריות מתרוצצים בקדחתנות, אך אינם נותנים דעתם אנה מועדות פניהם. מבקשים הם הוויות לשמן, כאילו היו אובדים ונואשים. מוצאים הם הנאה מועטה בדברים הטבעיים, השקטים והפשוטים שבחיים.