השימוש באתר ובכל תכניו הוא אישי בלבד. אין לעשות כל שימוש באתר לצרכים מסחריים או למטרות רווח כלשהן.
הסבר קצר:
קרפה דיים הוא ביטוי לטיני שטבע המשורר הרומי הורטיוס. פירוש המילה קרפה (carpe) הינו "לקט" (מלשון "הרם") ופירוש המילה דיים (diem) הינו "יום". אם כך, מבקש הביטוי לומר "לקט את היום" או "נצל את היום". ביטוי זה נכתב בתוך שיר והוא חלק ממשפט שמשמעותו: "נצל את היום וסמוך כמה שפחות על העתיד".
המשמעות שנוטים לייחס למשפט זה היא מפוקפקת. ובעצם, מטילה חוסר אחריות על אדם שבוחר לעצמו את המשפט כמוטו.
אולי אפשר לעצור לרגע
מה אם אהבה תהיה המגדלור שלי?
אז בכל עניין שהוא, היא תהיה אבן הבוחן, לאורה אצעד
כשאתבלבל, היא תהיה שם כדי לתת לי כיוון
כמו כוכב הצפון
כמה פשוט
אנשים סובלים. בכל מקום. כל הזמן. אנשים סובלים.
למה?
מי עוצר לשאול למה באמת?
וגם איך. איך אפשר לעצור את הסבל הזה?
תשובה: אימון הוא תהליך קצר ויעיל להשגת מטרות
תשובה: בין 3 חודשים ל6 חודשים
אחד משני מצבים:
א) כשיש מטרה שרוצים להשיג ומתקשים לצאת לדרך או להשיגה.
ב) כשמרגישים חוסר סיפוק בחיינו. רוצים שינוי כלשהו ולא יודעים מה בדיוק
תשובה: 1) המאומן קובע מטרה ובהנחיית המאמן לומד כיצד לנסח אותה נכון.
2) ביחד עושים סיעור מוחות כיצד ניתן להשיג את המטרה.
3) המאומן בוחר לעצמו (בהנחיית המאמן) הגדרות עשייה. קובע זמן בו יבצע אותן ויוצא לעשייה.
4) בודקים יחד מה נעשה- מוקירים ובודקים מהן החוזקות והמשאבים שעמדו לרשות המאומן (מידע חשוב שלא תמיד יש לנו על עצמנו..).
מה לא נעשה? בודקים מדוע- זה השלב בו עולים אמונות מגבילות ודפוסים מעכבים. בתהליך קצר ומרתק נבדוק את מקורם, את אופיים, נאפשר להם להשאר אבל לא נאפשר להם לנהל את חיינו.
5) נמשיך עם הגדרות העשייה.. עד להשגת המטרה!
תשובה: ראשית, המאומן השיג את המטרה שלו! עשה פריצת דרך בחייו! הוא חי בתחושה של מימוש עצמי.
מעבר לכך, המאומן מכיר כעת אמונות בסיס ודפוסי התנהגות שיש לו- הוא מודע להם ולכוח שיש להם עליו והוא יודע כיצד לנהל אותם במקום לאפשר להם לנהל את חייו.
בנוסף, לאחר התהליך יש למאומן ארגז כלים עוצמתי ויעיל להשגת מטרות- הוא יודע כיצד לנסח אותן בעצמו, כיצד ליצור הגדרות לפעולה וכו'..
מנסיון רב שנים- מאומנים יוצאים עם בטחון ואמון רבים יותר בעצמם וביכולות שלהם. עם תחושה שהם בוגרים יותר וקרובים יותר לעצמם. עם מוכנות ומוטיבציה לצאת לאתגרים חדשים.
אנשים שסיימו תהליך בדרך כלל ירגישו מצליחנים יותר, מאושרים יותר, ברי מזל!!
הכותבת היא מאמנת אישית ומנחת סדנאות
כרמית אוזן
054-7793382
האנרגיה שאת מבקשת לצבור היא בתוכך. את מלאה בה. ואת גם מלאה בביחד ובאהבה.
מה שחסר זה הקשר שלך עם כל הדברים שיש בך.
אין דבר יצירתי יותר מהטבע, אמרה לי שלי חברתי ואין מורה טוב ממנו, מוסיפה אני על דבריה.
ההתחדשות הזאת, לאחר תרדמת החורף, מה אנחנו יכולים ללמוד ממנה?
מהו טיפול בשבילי?
אדם מגיע עם מצוקה מסויימת. עם מטרה לא מושגת. עם רצון לא ממומש.
אנחנו יושבים ביחד ומבינים את מהות הדברים. הוא מדבר- אני מקשיבה.
היא מגיעה אלי בכל יום שלישי. אחר הצהריים. יושבת ומפטפטת בלי הפסקה. אני יודעת שהמצב החברתי שלה לא טוב לכן באה. אני יודעת שגם בלימודים היא מתקשה. בדרך לא דרך סיפרה בקושי שיש ילדה אחת שמצבה החברתי חמור משלה. על הכאב היא לא מדברת. אבל היא זועקת אותו בכל רמח"ח איבריה.
ומה אם כל מה שאני עושה הוא נכון?
מה אם ה'טעויות' הן הזמנה מראש של מי שבסביבתי כדי שיוכל ללמוד משהו. מה אם הן כדי שאני אוכל ללמוד משהו. מה אם כל מה שאני עושה הוא הכרחי להתפתחות שלי. לצמיחה שלי ושל האנשים/ היקום שסביבי?
מטרה ראויה, מטרה לא ראויה ותוצאות אפשריותפעמים רבות מגיעים אליי לקליניקה אנשים שניסו להשיג מטרות ולא הצליחו. א' הגיעה אליי עם רצף חיים כזה. כבר 4 שנים קבעה לעצמה מטרות ולא הצליחה להשיג אף אחת מהן.. למרות שהתאמצה ונאבקה כדי להצליח.. כשדיברה כ"כ הרבה כאב ותחושת כישלון היו בקולה. כבר במפגש הראשון, כשהתחילה לדבר על המטרות עצמן, היה ברור ש'פה קבור הכלב', היא בחרה מטרות מקצועיות שכולן, ללא יוצאת מן הכלל, לא דרשו למידה מוקדמת. ככל התקדמנו, הבנו באופן חד משמעי שא' בחרה את מטרותיה מתוך פחד (לחזור לספסל הלימודים שנכוותה בו קשות בעבר), אחרי שהבנו את זה, עבדנו קצת כדי 'לקלף שכבות' והבנו את הרצון העמוק והאמיתי של א' – להיות פסיכותראפיסטית!! ביחד שחררנו את הפחד, ליוויתי את א' עד שהשיגה את המטרה במלואה ואני כ"כ גאה בה על מי שהיא ועל הדרך שעשתה.
אז, אני מזמינה אותך לבדוק את המטרות שלך, מפני שהבחירה במטרות בלתי ראויות מובילה אותנו לכשלון, לכאב, לפגיעה בדימוי העצמי ולבזבוז חיינו הקצרים ממילא..
כל העולם כולו גשר צר מאוד. חיינו מורכבים ממעברים- ממקום למקום, מתקופה לתקופה, משלב לשלב, ממצב למצב. מעברים יכולים להיות פנימיים (התפתחותיים, רגרסיביים, רגשיים, גופניים, שכליים) וחיצוניים (מעבר דירה, מקצוע, זוגיות, המעבר לאמהות, גיל ההתבגרות, פרידה, מעבר מגן לבית ספר, מדינה..).
להמשיך לקרוא מעברים בחיים- על מעברים חיצוניים ופנימיים. התמודדות יעילה והפקת תובנות
כולנו סובלים מהתופעה הזאת שנקראת לחץ.. אבל הטווחים הם רחבים: אצלי באופן אישי יש לחץ שקשור בזמנים- אני שונאת לאחר ואני מלחיצה את כולם כדי להמנע מאחורים.. לא נעים, ובכל זאת, אפשר לומר שאני לא נמצאת על הקצה הקשה של הסקלה.. (לא בנושא הזה לפחות:).. יחד עם זאת, אני פוגשת מטופלים רבים בקליניקה שהלחץ ממש פוגם בחייהם, לחץ ממבחנים, לחץ מעמידה מול קהל ועוד.. עם מרבית המטופלים אני עובדת במקרה זה מבפנים החוצה- נעבוד עם מקור הלחץ ובעצם נשנה את החוויה הפנימית מול המצב המלחיץ.. אח"כ גם יגיע שילוב של התהליך בחיי היומיום..
במאמר זה אסביר מעט מהו לחץ וכיצד הוא נוצר ואתן טכניקות פשוטות להתמודדות עימו.
תהליך קצר וממוקד לקביעת מטרות ולהשגתן. תהליך זה מעלה את רמת המודעות של המאומן ליכולותיו, כישוריו, אמונות הבסיס שלו ודפוסי התנהגות מעכבים ומקדמים ומאפשר לו לרכוש כלים לעבוד עם מודעות זו כדי להשיג מטרות נוספות בחייו. אינטגריטי הוא עקרון בסיסי באימון- אומר, מתכוון, עושה.
ובכל זאת ולמרות הכל הוא קיים!
הלוואי שאזכור
כשאדליק נרות,
שגם אני עצמי
אור יקרות
חג שמח!!
בתחילת שנות השלושים שלי ביקשתי לעצמי זוגיות יציבה וטובה. כזו שתוביל ליצירת משפחה מאושרת. מישהי אמרה לי אז שכדאי לי לכתוב אלו תכונות/ כישורים חשוב לי שיהיו בבן הזוג המיוחל. זו הייתה עצה טובה ולאחר מחשבות והתחבטויות רבות מצאתי את עצמי כותבת דבר אחד בלבד
מהו בכלל לחץ חברתי? לחץ חברתי הוא מצב בו החברה מפעילה לחץ על יחיד או יחידים בה כדי שיתנהג/ו באופן מסוים. כמה מילים על הנושא וסיבותיו ובעיקר כיצד אפשר לעזור..
להמשיך לקרוא לחץ חברתי והמתבגר שלכם. 3 סיבות עיקריות ועצות חשובות (ולא טיפוסיות) להורים
הדרך של שינוי החוויה היא דרך של התנגדות ומאבק (לחוויה ולמה שהיא מביאה איתה). הדרך של שינוי העצמי- היא דרך של קבלה והתפתחות. באיזו דרך אני רוצה לבחור?
מה יש בו, בסיפור הזה, שהופך אותו לקסום כל כך, לעל זמני, לאוניברסאלי?
אתם בטח מכירים את הסיפור: דיג עני תופס דג זהב בחכתו, הדג מבטיח למלא את משאלותיו אם רק ישחררו לחופשי. הדיג נענה לבקשתו ובעצם מקבל אפשרות להחלץ ממצבו העגום. בשמחה הוא חוזר הביתה לאישתו וכאן מתחיל סשן שלם..
חלק ראשון- התמדה מהי?
"טיפת מים תנקב חור בסלע, לא בבת אחת, אלא בטפטוף מתמיד" – לוקרציוס.
כשאנחנו מתחילים משהו, יש בנו את ההתלהבות הראשונית. ההתרגשות הזאת של ההתחלה. כמו פרפרים בבטן. וההתרגשות הזאת נותנת לנו 'דרייב' להמשיך. כאילו יש שם כמות מסויימת של אנרגייה שממשיכה לתפעל את המערכת מעצמה. ברגע שהאנרגיה שהזאת (שניזונה מההתלהבות הראשונית) נגמרת- מגיע מקומה של ההתמדה.
להמשיך לקרוא על ההתמדה- מהי התמדה, מדוע איננו מתמידים, כיצד להביא שינוי. המדריך למתמיד המתחיל:)
הכאב הוא כאב הניכור מעצמי. אין כאב גדול ממנו ובכלל, אין כאב אחר.
אני אינני!
אני עושה, אני מדברת, אני מתפקדת, אני עובדת, אני ואני ואני ואני.. ואין. אני!
הדרך הכי ארוכה בעולם היא הדרך אל עצמי.
האם אני בדרך?
דמיינו את עולמכם וחייכם
כאשר תחיו אותם מתוך אמון
כמו האמון שאתם נותנים בכוח המשיכה או בזריחת השמש
כך תתנו אמון בחלומותיכם, בעצמכם, בטוב
מה יקרה אז?
סיפרה לי מאומנת ששמעה שיעור בנושא חטא. שם נאמר כי חטא מקורו בכוונה טובה וסופו בפגיעה באחר. אם כך, אמר המרצה, החטא הגדול ביותר הוא לא לחטוא לעולם מפני שאז לא נפעל מתוך כוונותנו הטובות.. יוצא מכך שעדיף שנפעל גם במחיר של פגיעה באחר ובלבד שנהיה בדרך בה נאפשר לעצמנו להתכוון לטוב ולנסות לעשותו.
אנחנו רוצים להשיג משהו. להכניס דבר מה חדש אל חיינו (בכל תחום שהוא: מצב חברתי, זוגיות, לימודים, קריירה ועוד..). אנחנו מלאי תובנות לגבי מה ואיך צריך לעשות ובכל זאת, איננו עושים דבר. והזמן.. עובר לבלי שוב.
..אני לא מסוגלת לסלוח למישהו. מה שהוא עשה הוא בלתי נסלח מבחינתי. הוא התייחס אלי בצורה מעליבה ומזלזלת ובעצם התייחס אלי כאילו אני שווה כקליפת השום..
להמשיך לקרוא אני הוא האומן המצייר את חיי (או למה לסלוח ואפילו להגיד תודה)
היא אמרה לי: "חשוב לסלוח, בשביל עצמי, אני כל כך רוצה לסלוח לX על מה שעשה אבל אני פשוט לא מסוגלת. זו תהיה הקלה כ"כ גדולה לשים את העניין הזה מאחוריי.. את יכולה ללמד אותי איך לעשות את זה?" הפוסט הזה הוא בדיוק בשביל מי שמרגיש כך.. ובקשר אליה, אחרי תקופה די קצרה, סלחה ואף מעבר לזה:) היא לא פגשה אותו יותר, לסלוח לא אומר שעלינו להיות חברים אבל אמרה שהיא מרגישה כאילו הסירה משא כבד מעל כתפיה..
מהי סליחה ומהו חטא. מקורה של המילה חטא הוא להחטיא. האם אין כולנו מחטיאים מפעם לפעם? האם אנו תמיד מדייקים בהתנהגויותינו, מחשבותינו, אמירותינו?
יש נטייה לראות את המושג 'מימוש עצמי' כמושג של הניו אייג'. אבל מימוש עצמי היה כאן מאז ומעולם. כולנו נולדנו עם הנטייה להגשים את עצמנו, לממש את הפוטנציאל הטמון בנו.
ילדך חוזר שוב ושוב על התנהגות מסוימת שאת רואה אותה כבלתי רצויה מפני שהיא פוגעת בו עצמו, באנשים אחרים בבית או מחוצה לו או פשוט מוציאה אותך מדעתך.
כל כך הרבה דברים כבר נכתבו על גיל ההתבגרות.
על המורכבות והקשיים, על המצוקות של המתבגר ושל הוריו, על ההתפתחות הפיזיולוגית המואצת שלא תמיד תואמת את הבגרות הנפשית ועוד היד נטויה..
ובכל זאת, גם אם קראנו ומצאנו את עצמנו בדברים הכתובים, תמיד נראה לנו כי אנחנו לבד בתוך הקושי הגדול הזה. אנחנו מרגישים חסרי אונים, אבודים, נואשים ולא פעם מלאים ברגשות אשמה.
איך אפשר לעזור להורה החווה תקופה סוערת שכזאת לא לאבד את דרכו בסערה ולהשאר במערכת יחסים מיטיבה עם בנו/ביתו?
הי, אני כותבת פוסט זה מפני שרבים מהאנשים שמגיעים אליי לקליניקה מספרים לי שכבר היו בטיפולים ארוכי טווח, התמסרו לתהליך, הוציאו הון תועפות ושום דבר משמעותי לא השתנה בחייהם. או שדברים השתנו באופן שטחי ולא הצליחו 'להחזיק'.
האם אתם מרגישים שהתיאור הזה מתאים גם לכם? או לחברים קרובים שהזהירו אתכם שאין טעם..
אם כן, הפוסט הזה נכתב בדיוק בשבילכם!
בוקר בהיר אחד או יותר נכון אחר צהרים חמים אחד, מגיעה אליכם בתכם בכורתכם. אפילו לא בת 17 ומודיעה לכם שהיא הולכת לישון אצל החבר שלה!
ואולי.. אם יידעו את הדרך לאהבת עצמם יצליחו לראות גם את הדרך
לאהבת הזולת
ימצאו משיח בליבם ויעמלו קשה האחד למען השני
ויבנו את בית מקדשם
שם יוכלו לבשל ולאכול ארוחות ערב משותפות
כמעט כולנו חווים לעיתים תנוחה כזאת. בדרך כלל נראה את התקופות הללו כקשות ומתישות. תקופות בהן שום דבר לא הולך. יש אנשים שחיים כך את רוב חייהם- לא רק בפרקי זמן קצרים אלא כמעט תמיד. עבורם, זוהי התנוחה המוכרת ביותר. במאמר זה אעסוק באנשים אלה. אך הוא יכול לתרום לכל אחד, עם הסתייגויות מתאימות.
קיבלנו את השכל כדי לחשוב על מה שצריך לחשוב עליו. השכל הוא כלי. החשיבה היא משהו שאנחנו אמורים לעשות מבחירה מדי פעם ורק כאשר יש צורך בכך. יש משהו שצריך לחשוב עליו ואנחנו מקדישים לו זמן ומחשבה מתוך החלטה מודעת.
אבל, מה קורה בפועל?
כל בית בשיר המפואר הזה, שכתבה והלחינה נעמי שמר, הוא עצה חשובה ויקרה. בואו נצא למסע הזה ביחד:
" ולפעמים
החגיגה נגמרת
כיבוי אורות
החצוצרה אומרת
שלום לכינורות
אשמורת תיכונה נושקת לשלישית –
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית. "
לפעמים אנחנו מרגישים שזהו. שדי. שהחגיגה נגמרה כבר. וכבר הרבה זמן חשוך. ומה שמחזיק אותנו כל הזמן הזה הוא אחד מן השניים: אנרציה ופחד.
לרובנו יש הנטייה לרצות להיות במצב של שגרה בטוחה. זה נראה לנו מעין מצב טבעי שצריך להגיע אליו.
האם זהו אכן המצב טבעי?
להמשיך לקרוא אם הרעיון של שגרה בטוחה נשמע לכם רצוי וטוב, כדאי שתקראו את המאמר הזה..
הלל הזקן נקרא זקן לא בשל גילו כי אם בשל חכמתו הרבה. במסכת אבות מופיע המשפט היקר שהעניק לנו. משפט שיכול להיות מוטו לחיים- קו מנחה. ואם נפעל על פיו, יהיו חיינו לטובה.
במאמר זה אציג את המשפט על שלושת חלקיו, ואבדוק מה יכולה להיות משמעותם בחיי היומיום.
חשוב שנשאל את עצמנו איזה מודל היה לנו בילדותינו? מה ראינו? מה שמענו? ככל שהרזולוציות יהיו גבוהות יותר כך יהיה לנו יותר מידע. זו יכולה להיות דרך מעניינת לגלות דפוסים ואמונות מגבילות שהשתרשו בנו כל כך עד שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מאישיותנו ובדרך כלל איננו מבחינים בהם כלל. גם אם יצביע מישהו ויראה לנו את קיומם- לא נוכל לראותם כדפוסים או אמונות שלנו אלא כמשהו אובייקטיבי לחלוטין. מה שנקרא "ככה זה".
עבורי, ללוות תהליך של שינוי משמעו ללוות תהליך של לידה.
משבר גיל הוא בעצם סוג של חשבון נפש שחשוב להקשיב לו. מצב בו טריגר הגיל החדש שלי מאפשר לי להתבונן בחיי ולבחון אותם. המשבר מגיע כשאני לא מרוצה ממה שאני רואה. כשאני מבין שלא כך אני רוצה לחיות את חיי.
להמשיך לקרוא משבר גיל – קללה או ברכה? 3 עצות יקרות מפז לכבוד יום ההולדת
בדיוק כשם שצריך שיהיה חושך כדי שיוכל להיות אור, כך צריך שיהיה קושי , כדי שתהיה קלות. כאשר נתוודע לכך, תהיה לנו זווית ראייה שונה מאוד על החיים. אנו נאפשר לכל מה שמגיע להיות, לא נאבק ולא נדחיק, לא נברח ולא נעלם. פשוט נוכל להיות עם מה שיש.
אנחנו נמצאים כל הזמן במסע החוצה. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים פרנסה טובה, זוגיות, יחסים טובים, חיצוניות מושכת, עניין, בית יפה, חברה טובה ועוד דברים רבים כל כך, דברים חיצוניים שחשיבותם אינה מוטלת בספק.
המסע הבלתי פוסק הזה החוצה נמצא בבסיס קיומנו. אל לנו לבקש להכחידו, כך אנו בנויים. וחשוב שנביא את רצונותינו אלו לכדי מימוש.
ובכל זאת, משהו חסר.
כשאנחנו מרחמים על עצמנו אנחנו מרגישים קורבן. אנחנו קורבן של הנסיבות- של הפקקים במדינה, של החינוך שקיבלנו, של מצבנו בעבודה, של המצב הכלכלי, של בן הזוג שלא עוזר, של האין בן זוג.. אנחנו קורבן ובשל כך אנחנו ראויים לרחמים!
ברוב המקרים, אנשים המרחמים על עצמם רואים את המקור לבעיות מחוצה להם ובדרך כלל, גם אם הם רואים אותו בתוך עצמם, הם חשים חסרי יכולת להתמודד עם המצב ואינם מקבלים את העובדה שהם אחראיים למצבם, יהיה אשר יהיה.
היית נחושה
לפגוש את עצמי
